במאמר שפורסם בכתב העת Liver International מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש מהם עולה כי טיפול במעכבי תעלות מימן עשוי להביא לעליה בסיכון לזיהומים בחולי שחמת כבד, ויש להימנע מטיפול זה בחולים ללא התוויה ברורה לטיפול. מנגד, השימוש בחסמי ביתא מלווה בשיעור זיהומים נמוך יותר ומפחית את ההשלכות של זיהומים בחולי שחמת כבד.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי זיהומים חיידקיים הם בין הסיבוכים הנפוצים והמסוכנים ביותר בחולי שחמת כבד. שינויים כמותיים ואיכותיים במבנה המיקרוביום, פגיעה במחסום המעי ופגמים מרובים במערכת החיסון תורמים לטרנסלוקציה של חיידקים עם נטיה מוגברת לזיהומים בחולי שחמת כבד. טיפולים ארוכי טווח עשויים להשפיע על תהליכים אלו ולשנות את הסיכון לזיהום בחולים אלו. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעה של טיפול כרוני על שכיחות ומאפייני המיקרוביום של זיהומים אלו.
מדגם המחקר כלל חולי שחמת כבד שאושפזו בין 2008-2013. כל הטיפולים הקודמים תועדו בקפידה והחוקרים חיפשו אחר זיהומים, תוך מעקב פעיל אח זיהומים וגורמי סיכון אפשריים.
400 חולי שחמת כבד נכללו במחקר. הטיפולים הנפוצים ביותר כללו מעכבי תעלות מימן (67%), דיסכרידים לא-נספגים (44%), חסמי ביתא (39%) ואנטיביוטיקות לא-נספגות (10%). החוקרים מצאו סיווג Child Pugh C (יחס סיכויים של 5) וטיפול במעכבי תעלות מימן (יחס סיכויים של 2) הינם גורמים המנבאים זיהום והטיפול בחסמי ביתא הינו גורם מגן (יחס סיכויים של 0.46). בחולי שחמת כבד עם זיהום חיידקי תועדו שיעורי תחלואה ותמותה נמוכים יותר כאשר נטלו טיפול בחסמי ביתא.
Liver International. 2015;35(2):362-369
לידיעה במדסקייפ