ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אפריל של Archives of Surgery, עולה כי שנט טחול-כליה דיסטלי (DSRS - distal splenorenal shunt) הוא הטיפול המועדף לדימום חוזר מדליות, בהנחה שלחולה יש צירוזיס מפוצה היטב (שלב A או B בדירוג Child-Pugh).
DSRS הוא שנט סלקטיבי, בניגוד לשנטים אחרים, הוא מנקז בעדיפות ראשונה את הדליות סביב הקיבה והושט בעודו שומר על זרם הדם לכבד. למרות ש-DSRS אפקטיבי במניעת דימום נוסף וכן אנצפלופטיה וכשלון כבד מואץ, במרכזים רבים כיום, הוא הוחלף על ידי פרוצדורה אינבסיבית מינימלית הנקראת TIPS.
למרות זאת, TIPS (transjugular intrahepatic portosystemic shunt) הוא שנט לא סלקטיבי ואינו תחליף בר השוואה ל-DSRS.
במחקר השתתפו 119 נבדקים שעברו DSRS בין האחד באוגוסט 1985 והאחד במאי 2005. לכל החולים היה שלב A או B של Child-Pugh ו-17 טופלו לאחר כישלון טיפול ב-TIPS.
כמעט שליש מהחולים סבלו מסיבוכים לאחר הניתוח. אנצפלופטיה קרתה ב-13 חולים (11.7%) ודימום חוזר מדליות קרה ב-6 חולים (5.4%). בהשוואה לכך, ב-TIPS שיעורי סיבוכים מוקדמים היו נמוכים יותר, אך שיעורי אנצפלופטיה ודימום חוזר מדליות היו גבוהים יותר.
סיבוכים אחרים, שנראו בקבוצת המחקר, היו טרומבוזיס בוריד פורטלי, פנקריאטיטיס, פסאודו-ציסטה בלבלב, דלקת ריאות וזיהום הפצע. 15 חולים עברו השתלת כבד עם אינטרוול ממוצע של 5.1 שנים לאחר DSRS. יתרה מכך, היסטוריה של DSRS לא סיבכה את ההשתלה.
ל-DSRS היה שיעור תמותה 30 יום לאחר הניתוח של 6.4% והישרדות של שנה של 85.9%. בניגוד לכך, שיעורי תמותה מוקדמת של 20% עד 26% דווחו בקרב TIPS.
הפרופורציה של ניתוחי DSRS שבוצעו ל-TIPS שכשל עלו מ-11.1% במהלך 12 השנים הראשונות של המחקר ל-26.7% במהלך 9 השנים האחרונות של המחקר.
כש-DSRS מבוצע במרכז עם ניסיון טכני, שיעורים קצרי טווח של דימום מחדש, אנצפלופטיה וסיבוכים אחרים מתקבלים ועדיפים על TIPS. היציבות של DSRS הופכת אותו לאופציה יותר טובה בחולים ספציפים ומאפשרת להימנע מהנטל של פיקוח ותיקון של TIPS.
Arch Surg 2006;141:385-388
לידיעה במדסקייפ