בילודים שאובחנו כסובלים ממחלת לב מולדת (CHD - critical congenital heart disease) סיכון נמוך יתר לסבול מנזק מוחי בהמשך, לעומת ילודים שאובחנו רק לאחר הלידה.אמנם, ידוע שאבחון טרום לידתי של מומי לב מביא לשיפור המצב הקרדיווסקולרי לאחר ניתוח בילודים הללו, אך הקשר של אבחון כזה לפגיעה נוירולוגית נבחן כאן לראשונה.
החוקרים השוו את ההיארעות של נזק מוחי בילודים לפני ואחרי הניתוח ומסלול ההתפחות המוחית ב-153 ילודים עם TGA (transposition of the great arteries) ו-SVP (single ventricle physiology) . מתוכן 67 אובחנו עם CHD טרום הלידה, ו-86 לאחר הלידה.
נמצא כי ההיארעות של פגיעה מוחית לפני הניתוח היתה 24% בילודים שאובחנו טרם הלידה עם CHD, לעומת 48%, פי 2, בקבוצה שאובחנה לאחר הלידה. ההיארעות של פגיעה מוחית לאחר הניתוח היתה דומה בשתי הקבוצות. ההתפתחות המוחית המיקרו-סטרוקטורלית לאחר הלידה באלה שאובחנו עם מומי לב טרום לידתם היתה מהירה יותר, בהשוואה למאובחנים לאחר הלידה- הבדל של 50 אחוזים בחומר האפור ו-70 אחוזים בחומר הלבן במהירות, מטרום הניתוח ועד לאחר הניתוח, שתי נקודות זמן בהן הילודים עברו MRI.
החוקרים משערים כי המודינמיקה טובה יותר היא הסיבה לשיפור, וזאת בשל השימוש המוקדם בפרוסטגלנדין E1 בילודים. עם זאת, כותבים החוקרים, עוד לא ידוע כיצד הגורם "המגן" הזה משפיע בטווח הארוך, ולכן הם ממליצים להמשיך ולחקור האם הסיכון הפחות לפגיעה מוחית טרום ניתוחית והשיפור בצמיחת המח מתקשר למדדים וממצאים טובים יותר מבחינת התפתחות המח בטווח הארוך.
JAMA Pediatr 2016.
לדיווח במדסקייפ