חשיבות סטטינים בטיפול באי-ספיקת לב
JAMA 01/11/2006
ממחקר תצפיתי חדש זה עולה כי התחלת טיפול בסטטינים בחולים המאובחנים עם אי-ספיקת לב, מלווה ביתרונות ארוכי-טווח.
במסגרת המחקר, החוקרים התבססו על נתונים שכיסו תקופה של 9 שנים, והשוו את טווח התוצאות הקליניות בין אלו שטופלו בסטטינים ואלו שלא קיבלו את הטיפול.
במהלך תקופת המחקר, כ-25,000 מבוגרים אובחנו עם אי-ספיקת לב, שלא טופלו לפני כן בסטטינים מעולם. במחצית מהמשתתפים החלו בטיפול סטטינים. החוקרים מצאו קשר בין טיפול סטטינים וירידה משמעותית בסיכון לתמותה, כאשר לאחר תיקנון גורמי סיכון, הסיכון למוות עמד על 14.5 לעומת 25.3 לכל 100 שנות אדם, יחס סיכון יחסי של 0.76 שהיה מובהק סטטיסטי. כמו כן, נרשמה ירידה קלה בסיכון לאישפוז חוזר עקב אי-ספיקת לב (21.9 לעומת 31.1, ל-100 שנות אדם, לאחר תיקנון).
החוקרים מסכמים כי באוכלוסיית החולים הזו, של מבוגרים שאובחנו עם אי ספיקת לב, ולא טופלו מעולם בסטטינים, התחלת טיפול בסטטינים הביאה לירידה בסיכון לתמותה ואישפוז עקב אי-ספיקת לב, בין אם החולה אובחן עם מחלת לב קורונרית ידועה, או לאו.
JAMA 2006; 296: 2105-11
האם מטפורמין יעיל בטיפול בחולי סוכרת מסוג 2 שאינם סובלים מהשמנת-יתר?
Diabetes Care 01/11/2006
ממחקר זה , עולה כי טיפול ב-Metformin יעיל יותר מ- Sulfonylureas גם בקבוצת חולי סוכרת מסוג 2, שאינם סובלים מהשמנת-יתר.
מחקר UKPDS (U.K. Prospective Diabetes Study) כבר הוכיח כי יעילות Metformin דומה לזו של Sulfonylureas בחולי סוכרת הסובלים מהשמנת-יתר, ומלווה בעליה קטנה יותר במשקל, פחות אירועי היפוגליקמיה, ותוצאות קרדיווסקולריות טובות יותר. לכן, זהו הטיפול התרופתי הטוב ביותר בתת-אוכלוסיה זו.
כדי לבדוק את היעילות היחסית בטיפול באוכלוסיות סוכרתיות נוספות, החוקרים בדקו 644 חולי סוכרת מסוג 2, ואספו את הנתונים אודות רמות המגולובין מסוכר (HbA1c), של חולים שקיבלו טיפול מונותרפי ב- Metformin או Sulfonylureas, במהלך 3 ביקורים לפחות,לפני קבלת הטיפול הפומי המשולב. המשתתפים חולקו לקטגוריות של משקל תקין, עודף-משקל, או השמנת-יתר .
החוקרים לא מצאו הבדלים בין רמות HbA1c בתחילת המחקר, בזמן המעקב והמדידה האחרונה, בשלוש קבוצות המשתתפים שטופלו ב- Metformin בלבד. בקבוצות במשקל תקין ועודף-משקל, משך האיזון המטבולי המוצלח תחת טיפול מונותרפי ב- Metformin, ושכיחות סיבוכי סוכרת במהלך כל תקופת המעקב, לא היו טובים פחות מהתוצאות בקבוצת המטופלים עם השמנת-יתר.
לסיכום, מממצאי המחקר עולה כי יעילות הטיפול ב- Metformin בחולים במשקל תקין ועם עודף משקל, טובה לפחות כמו יעילות הטיפול בחולים הסובלים מהשמנת-יתר. המחקר מספק עדויות מבוססות התומכות בטיפול ב- Metformin גם בחולי סוכרת מסוג 2, שאינם סובלים מהשמנת-יתר.
Diabetes Care. 2006;29:2361-2364
האם חסמי ביתא מועילים לחולי אי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור של החדר השמאלי?
the European Journal of Heart Failure 02/11/2006
ממחקר פרוספקטיבי תצפיתי זה שנערך לאחרונה עולה כי חסמי ביתא עשויים להועיל למטופלים עם אי ספיקת לב מתקדמת ומקטע פליטה של החדר השמאלי (LVEF - left ventricular ejection fraction) שהינו שמור.
החוקרים ציינו כי זהו המחקר הראשון שמצביע על כך שהטיפול בחסמי ביתא מפחית את התמותה במטופלים עם אי ספיקת לב מתקדמת ו-LVEF שמור.
החוקרים בחנו פרוספקטיבית קבוצה של 443 מטופלים עם אי ספיקת לב מתקדמת ו-LVEF שמור (גיל ממוצע – 78, 56% נשים) שאושפזו בין ינואר 2000 ליוני 2005. סך הכל 227 מטופלים קיבלו מרשם לחסמי ביתא בשחרור, כולל קרבידולול)במינון של עד 50 מ"ג ליום, מטופרולול עד 200 מ"ג, ביסופרולול) ע 10 מ"ג או נביבולול (nebivolol) עד 10 מ"ג. תקופת המעקב חושבה מיום השחרור ועד יולי 2005.
נמצא כי בקבוצת המטופלים בחסמי ביתא שיעור התמותה היה נמוך יותר באופן משמעותי, והחוקרים סבורים שהמימצאים מספקים עדות מספקת מה"חיים האמיתיים" לכך שיש מקום לטפל בחסמי בטא גם בחולי אי ספיקת לב עם LVEF שמור.
האם גברים צריכים לעבור בדיקות סקר לסרטן המעי הגס בשלב מוקדם יותר?
NEJM 03/11/2006
זהו המחקר הגדול ביותר שנערך עד כה בנושא בדיקות סקירה באמצעות קולונוסקופיה, והוא מצא כי יש להבחין בין המינים, ולערוך את הבדיקות בגברים לפני גיל 50. הממצא החשוב ביותר של המחקר הוא שהערך של בדיקות סקירה ע"י קולונסקופיה גבוה יותר בגברים, בהשוואה לנשים באותה קבוצת גיל, עם סיפור משפחתי דומה של סרטן המעי הגס והרקטום.
כיום, ההמלצה היא להתחיל את בדיקות הסקירה בגיל 50 באוכלוסיה בסיכון ממוצע, ובגיל 40 באוכלוסיה בסיכון מוגבר. החוקרים בחנו את הנתונים מתכנית בדיקות סקר ארצית לזיהוי סרטן המעי הגס והרקטום בפולין, שכללה למעלה מ-50,000 משתתפים.
גילאי המשתתפים נעו בין 40 ו-66 שנים.
החוקרים זיהו נגעים ב-5.9% מהמשתתפים בגילאי 50-66, וב-3.4% מאלו בגילאי 40-49. שיעורי הסיבוכים במהלך קולנוסקופיה עמד על 0.1%, ואף אחד מהמשתתפים לא נפטר.
מניתוח התוצאות עלה כי גברים היו בסיכון מוגבר לנגע מתקדם של פי 1.73 בכל קבוצת גיל בהשוואה לנשים.
לדברי החוקרים, הממצאים עשויים להצביע על שינויים נדרשים בהמלצות לבדיקות הסקר, כך שיכללו התייחסות למין ביחד עם גיל וסיפור משפחתי של סרטן מעי גס ורקטום.
N Engl J Med. 2006;355:1863-1872
האם Clopidogrel מוסיף ליתרונות ההישרדותים של aspirin שנה לאחר STEMI ?
06/11/2006 Eur Heart J
מחקר ארוך טווח מצא כי הוספת clopidogrel למינון נמוך של אספירין משפר את התוצאות לאחר שנה בקרב אנשים השורדים STEMI (MI עם עליה של סגמנט ST), ואשר עברו טיפול של רה-פרפוזיה.
במחקר השתתפו 5886 נבדקים, מתוכם 2091 (35.5%) שוחררו על טיפול באספירין בלבד, ו-3795 (64 %) שוחררו על טיפול משולב.
שיעור התמותה הכללי היה נמוך יותר בקבוצת הטיפול המשולב בהשוואה לקבוצת הטיפול, שקיבלה רק אספירין (3.7% מול 12.4%, מובהק סטטיסטי עם p<0.001, למרות שלא היו הבדלים בשיעורי ה-MI הלא פטלי או השבץ) .
היתרון הוגבל לנבדקים, שעברו טיפול של רה-פרפוזיה, בין אם בפיברינוליזיס או PCI . בקרב מי שלא עבר טיפול רה-פרפוזיה לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות. יתרון ההישרדות נמצא גם בקרב נבדקים בסיכון גבוה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי בקבוצת החולים שנחקרה, הוספת clopidogrel למינון נמוך של אספירין הייתה קשורה לירידה בתמותה לאחר שנה.
Eur Heart J 2006; 27: 2661-6
אקופונקטורה מסייעת לשיפור אוסטיאוארתריטיס של הברך והירך
07/11/2006 Arthritis & Rheumatism
ממחקר בקרה אקראי שנערך לאחרונה עולה כי אקופונקטורה בשילוב עם טיפול שגרתי נמצאה יעילה בשליטה בכאב הברך והירך באוסטיאוארתריטיס (OA), והתוצאות נשמרו במשך 6 חודשים.
המחקר כלל 3633 מטופלים עם כאב כרוני עקב OA של הברך והירך, מתוכם 357 נבחרו אקראית לקבלת עד 15 טיפולי אקופונקוטרה בתקופה של 3 חודשים, 355 נבחרו אקראית לשמש כקבוצת ביקורת שלא קיבלה כלל טיפולי אקופונקטורה ו-2921 לא הסכימו לחלוקה אקראית ועברו טיפולי אקופונקטורה.
החוקרים דיווחו כי לאחר 3 חודשים, מדד הכאב, ה-WOMAC הממוצע השתפר ב-17.6 נקודות בקבוצת האקופונקטורה וב-1.0 בקבוצת הביקורת. שיפורים באיכות החיים היו גם הם דרמטיים יותר בקבוצת האקופונקטורה מאשר בקבוצת הביקורת.
החוקרים סיכמו באומרם כי יש לשקול אקופונקטורה כאופציה טיפולית במטופלים עם כאבים כרוניים הקשורים ל-OA בברך ובירך.
Arthritis Rheum. Published online October 30, 2006.
האם דיאטה דלת פחמימות מורידה את הסיכון למחלה קורונרית בנשים?
10/11/2006 NEJM
ניתוח רטרוסקפטיבי של ממצאי מחקר Nurses Health Study לא העלה הבדלים בשינויים במשקל בין נשים שאכלו ארוחות עתירות פחמימות ובין אלו שאכלו ארוחות עשירות בשומן וחלבונים. אולם, בדיקה מעמיקה יותר של סוגי המזון במחקר, העלתה כי קיים קשר חזק בין ארוחות בעלות ערך גליקמי גבוה יותר, וסיכון מוגבר למחלת לב קורונרית, בעוד שנשים שצרכו כמות גדולה יותר של שומנים מהצומח, זכו לירידה בסיכון למחלה קורונרית.
המחקר הנוכחי הוכיח כי דיאטה דלת שומנים אינה מגנה יותר מדיאטה דלת פחמימות בטווח הארוך. למעשה, כאשר מקורות השומן והחלבונים היו מירקות, נמצא קשר בין דיאטה דלת פחמימות (ועשירה בשומנים וחלבונים) וירידה בסיכון למחלת לב קורונרית.
החוקרים בחנו את שאלוני התזונה שמולאו ע"י קרוב ל-83,000 הנשים במחקר, וחישבו מדד לדיאטה דלת-פחמימות, שהתבסס על צריכת פחמימות, שומנים וחלבונים. מדד גבוה שיקף צריכה גבוהה יותר של חלבונים ושומנים, וכמות קטנה יותר של פחמימות.
כאשר התוצאות נבדקו לפי עשירונים, הסיכון היחסי למחלת לב קורונרית במהלך 20 שנות המעקב, עמד על 0.94, בהשוואה בין העשירון העליון והתחתון (p=0.19). אך בבדיקות תת קבוצות שהשוו בין המדדים הגבוהים והנמוכים, נמצא שכאשר המקור לאחוז גבוה מהשומן והחלבונים היו בעלי חיים לא היה הבדל בסיכון היחסי. אולם, הסיכון היחסי היה נמוך יותר באופן משמעותי בנשים תחת דיאטה דלת-פחמימות, עם שיעור גבוה יותר של שומן וחלבונים מירקות, ולא מבעלי חיים. נמצא גם כי דיאטות בעלות ערך גליקמי גבוה יותר, המשקפות שיעור גבוה יותר של מזונות המעלים במהירות את רמת הסוכר בדם, לוו בסיכון מוגבר למחלת לב קורונרית. לסיכום, החוקרים כותבים כי דיאטות דלות-פחמימות ועתירת חלבונים ושומנים אינן מלוות בעליה בסיכון למחלות לב קורונריות באוכלוסית הנשים שנבדקה. כאשר בוחרים בירקות כמקור לשומן וחלבונים, דיאטות אלו מלוות בסיכון קטן יותר למחלת לב קורונרית.
N Engl J Med. 2006;355:1991-2002.
מחקר ה-MEDAL: ארקוקסיה מציג פרופיל בטיחות קרדיווסקולרי דומה לזה של דיקלופנאק
14/11/2006 Lancet
מחקר MEDAL שהוצג בכנס ה-AHA (ה-American Heart Association ) בחן את בטיחות ויעילות הטיפול ב-etoricoxib (ארקוקסיה - MSD) , תכשיר מקבוצת מעכבי ה-COX-2 הנחשב ל"יורשו" של הויוקס שהוצא כזכור מהשוק לפני מס' שנים, במטופלים הסובלים מכאבי פרקים. ע"פ המחקר, הארקוקסיה הציגה יעילות דומה לדיקלופנאק (וולטרן) , ללא שינוי משמעותי בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים ועם ירידה באירועים במערכת העיכול.
המחקר המוצג במקביל גם במהדורת האון ליין של LANCET עורר ביקורת בגלל ההשוואה לדיקלופנאק שלפי מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה ב-JAMA הדיקלופנאק הציג את השיעורים הגבוהים ביותר של תופעות לואי קרדיווסקולריות, אפילו מעל הויוקס
גם במאמר מערכת ב-LANCET מביעים ד"ר רודריגז וד"ר פטרינגני הסתייגות מהעובדה שבסיס ההשוואה הוא הדיקלופנאק. הכותבים מסבירים שלדיקלופנאק יש מידה מסויימת של סלקטיביות ל-COX-2 , והיה עדיף להשוות לתכשיר עם פחות סלקטיביות מקבוצת ה-NSAID , כמו נפרוקסן או איבוברופן, ולכן ההשלכות הקלינות והפרקטיות של מחקר ה-MEDAL הנן מוגבלות.
להלן התוצאות המרכזיות של המחקר: הוא כלל 34,701 משתתפים עם ארתיריטיס שחולקו בין טיפול בארקוקסיה במינון יומי של 60 או 90 מ"ג ליום, או דיקלופנאק במינון של 150 מ"ג ליום למשך 18 חודש. נקודת הקצה המרכזית שנבחנה הייתה אירועים תרומבוטיים-קרדיווסקולרים , ושיעור אירועים אלה היה כאמור דומה בשתי הקבוצות: 1.3% ו-1.24% בדיקלופנאק וארקוקסיה בהתאמה. ה-AHA פירסם הצהרה בעקבות הצגת מחקר ה-MEDAL לפיה לתכשירים מקבוצת חוסמי ה-COX-2 יש תופעות לואי קרדיווסקולריות חשובות, שמתרחשות בעיקר בקרב מטופלים עם היסטוריה של אירועים קרדיווסקולרים או הנמצאים בסיכון גבוה למחלות לב. במטופלים אלה השימוש בחוסמי -COX-2 להקלת כאב צריך להיות מוגבל למטופלים שאין להם חלופות אחרות מתאימות, וגם אז, יש לעשות שימוש במינון הנמוך ביותר האפשרי ולתקופה הקצרה ביותר שניתן לטפל.
The Lancet DOI:10.1016/S0140-6736(06)69666-9
לשאלת ההשתלמות