סיכום המחקרים החשובים מהמחצית השנייה של אפריל 2006, JC463
מדיווח מה-16/4 מה-Diabetes Care עולה כי חולי סוכרת מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בעקבות דימום או פרפורציה של כיב פפטי. החוקרים שיערו כי חולי סכרת המפתחים סיבוכי כיב פפטי מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בטווח הקצר בשל פגיעת הסכרת בכלי הדם (Diabetic Angiopathy), טשטוש התסמינים, וסיכון מוגבר לספסיס חיידקי.
בכדי לבדוק את השערתם, החוקרים בחנו את תוצאות 7323 חולים שאושפזו בעקבות כיב מדמם ו-2061 חולים עם פרפורציה של כיב. 10% מהחולים שאושפזו בעקבות כיב מדמם ו-7% מאלו שפיתחו פרפורציה סבלו מסוכרת.
בקרב המאושפזים בעקבות כיב מדמם עמדו שיעורי התמותה לאחר 30 יום על 16.6% בקרב חולי הסכרת, לעומת 10.1% בקרב אלו שלא סבלו מסכרת. ההבדל בשיעורי התמותה בקרב אלו שאושפזו עקב פרפורציה של כיב היו בולטים עוד יותר: שיעורי התמותה לאחר 30 יום בקרב חולים סכרתיים עמדו על 42.9%, לעומת 24% בקרב חולים לא- סכרתיים.
מהממצאים עולה כי המאמצים לשיפור תוצאות מצבים אלו בחולי סוכרת, צריכים להתמקד בצמצום סיבוכי הסוכרת הניתנים למניעה.
מה- Annals of Internal Medicine דיווחנו ב-18/4 כי צריכת תה ירוק, קפה וקפאין בכלל קשורה בסיכון מופחת להתפתחות סוכרת מסוג 2.
במחקר השתתפו 17,413 נבדקים, מרביתם נשים בגילאי 40-65, ללא היסטוריה של סוכרת סוג 2, מחלה קרדיווסקולרית, או גידול. המשתתפים השלימו שאלון מעקב של 5 שנים. לא היה הבדל בין מדדי BMI בתחילת המחקר בין אלו שהגיבו ואלו שלא-הגיבו. באמצעות השאלונים העריכו החוקרים את צריכת הקפה, ותה ירוק, שחור ואולונג.
במהלך 5 שנות המעקב, נמצא קשר הפוך בין צריכת תה ירוק וקפה ובין הסיכון לסכרת, גם לאחר תיקנון לגיל, מין, BMI וגורמי סיכון אחרים. ניתוח התוצאות הראה כי הסיכון היחסי לסוכרת בקרב משתתפים ששתו לעיתים קרובות תה ירוק וקפה (6 כוסות קפה או תה ירוק ביום ומעלה ו-3 כוסות קפה או יותר ביום) עמד על 0.67 ו-0.58 בהתאמה, בהשוואה לאלו ששתו פחות מכוס אחת בשבוע.
לא נמצא קשר בין צריכת תה שחור או אולונג ובין הסיכון לסוכרת. נמצא כי צריכה כוללת מוגברת של קפאין ממשקאות אלו הייתה קשורה לירידה של 33% בסיכון לסוכרת בהשוואה לצריכה נמוכה. קשרים אלו היו בולטים יותר בנשים ובגברים בעלי עודף-משקל.
מחקר שהצגנו ב-24/4 ע"פ פירסום במהדורת אפריל של American Journal of Clinical Nutrition, דיווח כי תוספת של ויטמין D משפרת את הפרופיל הציטוקיני בחולים עם אי ספיקת לב. לדברי החוקרים, המידע מדגים כי לויטמין D יש אפקטים חיובים על הסביבה הדלקתית בבני האדם. לתוצאות יש חשיבות רפואית היות והתהליכים הדלקתיים לא רק תורמים לפתוגנזה של אי ספיקת לב אלא גם לאטיולוגיה של מחלות כרוניות אחרות כגון טרשת עורקים, דלקת פרקים, טרשת נפוצה ומחלות מעי דלקתיות.
במחקר השתתפו 123 נבדקים עם אי ספיקת לב, שקיבלו כל יום תוספת של 500 mg סידן וחולקו רנדומלית לקבלת 50 mcg של ויטמין D3 כל יום או פלצבו.
. המעקב הראה, שבקבוצה, שקיבלה ויטמין D3, הייתה עליה של 26.8 ng/mL ברמת 25-hydroxyvitamin D לעומת עליה של 3.6 ng/mL בלבד בקבוצת הפלצבו.
בנוסף, רמת PTH (parathyroid hormone), שתורמת לתפקוד הקרדיאלי הפגום, הייתה נמוכה משמעותית מצד אחד , ומאידך רמות הציטוקין האנטי דלקתי – IL10 (אינטרלוקין 10) היו גבוהות משמעותית יותר בקבוצת הויטמין D3. רמות TNFα (Tumor necrosis factor alpha) עלו בקבוצת הפלצבו, אך נשארו קבועות בקבוצת הויטמין D3.
ע"פ החוקרים מימצאים אלה, למרות שלא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהישרדות לאחר 15 חודשים, מספקים עדות נוספת למעורבות של ציר ויטמין D – PTH – סידן פגום - בהתקדמות של אי ספיקת לב. לדעתם טיפול במינונים גדולים בויטמין D בחולי אי ספיקת לב עשוי להיות אפקטיבי ויש להמשיך ולחקור טיפול זה.
23/4 – מחקר, דווקא ישראלי הפעם, שפורסם במהדורת אפריל של Archives of Internal Medicine, מוכיח כי bezafibrate מפחית ביעילות התקדמות של תנגודת לאינסולין בקרב חולים עם מחלת לב קורונרית.
ד"ר טננבאום מבית החולים תל השומר ועמיתיו, חקרו דגימות פלזמה קפואות, שנלקחו מיותר מ-2500 חולים עם מחלה קורונרית ושחולקו נרדומלית לקבלת פלצבו או bezafibrate לתקופה של שנתיים.
בתת קבוצה של 351 נבדקים עם סוכרת, HOMA-IRs (baseline homeostatic indices of insulin resistance) היו ב-88% גבוהים יותר בהשוואה למקבילים שלהם עם רמות גלוקוז נורמליות.
HOMA-IRs נמצאו בקורולציה משמעותית עם רמת הגלוקוז והטריגליצרידים בנקודת ההתחלה ובמעקב. כמו כן, הייתה עליה משמעותית של 34.4% ב- HOMA-IRs בקבוצת הפלצבו ועליה לא משמעותית של רק 6.6% בקבוצת bezafibrate.
למרות שהמכניזמים עדיין אינם ידועים, ד"ר טננבאום ציין שהממצאים הם בעלי חשיבות קלינית פוטנציאלית, כיוון שמדובר בטיפולים זמינים המאפשרים הורדה של תנגודת לאינסולין בחולי לב הנמצאים ממילא בסיכון קרדיולוגי גבוה.
28/4- ממחקר מ-Neurology אנו לומדים כי מתן קומבינציה של שלוש קבוצות תרופות הידועות ביכולתן להפחית את הסיכון לשבץ איסכמי (והכוונה היא לנוגדי טסיות דם, חוסמי ACE וסטטינים ) - מפחיתים את חומרתו של השבץ במידה ומתרחש.
המחקר כלל 179 מטופלים שנכנסו למעקב תוך 24 שעות מהתקף השבץ.
נמצא כי מטופלים שהיו תחת הטיפול המשולש חוו שבץ פחות חמור, שהו פחות זמן בביה"ח ומצבם התפקודי היה טוב יותר עם שחרורם.
עם שחרורם, 65% מהמטופלים עם הטיפול המשולש הראו הטבה נוירולוגית, בהשוואה ל- 45% מאלה שלקחו נוגדי טסיות דם ומעכבי ACE, 43% מאלה שלקחו נוגדי טסיות דם וסטטינים, 38% שהיו תחת טיפול נוגד טסיות בלבד ו- 33% שלא לקחו אף אחת משלושת הקבוצות.כתוצאה מהשבץ, ל- 35% מהמטופלים עם הטיפול המשולש לא היה כלל מום או שסבלו מליקוי קטן, בהשוואה ל- 17% מאלה שלקחו נוגדי טסיות דם ומעכבי ACE, 14% מאלה שלקחו נוגדי טסיות דם וסטטינים, 11% שהיו תחת טיפול נוגד טסיות בלבד ו- 10% שלא לקחו אף אחת משלושת הקבוצות.
לשאלת ההשתלמות