17/7 - מחקר ישראלי: סיבוטרמין (רדוקטיל) משפר תפקוד אנדותל תוך 4 חודשי טיפול בחולי מחלת לב כלילית הסובלים מהשמנת יתר (AMERICAN JOURNAL OF CARDIOLOGY )
מחקר ישראלי חדש בראשותו של ד"ר מיכאל שכטר, מנהל היחידה למחקרים קלינים בשיבא תל השומר, מתפרסם לאחרונה בכתב העת החשוב AMERICAN JOURNAL OF CARDIOLOGY , ומציג תוצאות מעניינות על האפקטיביות של טיפול ב-Sibutramine (רדוקטיל - לטיפול בהשמנת יתר) בחולים עם מחלת לב כלילית (CAD) הסובלים גם מהשמנת יתר.במחקר נבדקה השפעתו של סיבטורמין על האנדותל, הנמצא בשימוש נרחב כטיפול בהשמנת יתר, אך השפעתו על תפקוד האנדותל טרם נבחנה על מטופלים עם השמנת יתר ו-CAD .
80 מטופלים הסובלים מהשמנת יתר (BMI ממוצע של 32) בגיל ממוצע 65 , חולקו באופן אקראי לקבלת 10 מ"ג ליום סיבוטרמין (בנוסף לדיאטה ושינוי בסגנון חיים) או טיפול מקובל בהשמנה בלבד, למשך 4 חודשים. המדידה של שיפור תפקוד האנדותל בוצעה באמצעות מדידת זרימה ע"י flow-mediated dilation (%FMD) והתרחבות כלי דם ע"י endothelium-independent nitroglycerin-mediated vasodilation בעזרת אולטרא סאונד ברזולוציה גבוהה .
לאחר 4 חודשים, בנוסף לירידה של 11.4 ק"ג בקבוצת הסיבוטרמין בהשוואה ל-2.2 ק"ג בלבד בקבוצת הבקרה נמצאו גם פערים משמעותיים במדדי שיפור תפקוד האנדותל:
FMD % היה 8.9 בהשוואה למדד הבסיסי, לעומת 5.2 בקבוצת הבקרה.
ד"ר שכטר מסכם ומדגיש כי לאור זאת ניתן להניח שלרדוקטיל תכונות אנטיאינפלמטוריות ויתכן אף תכונות המורידות גורמי סיכון קרדיווסקולרים, וזאת מעבר להורדת משקל בלבד.
20/7 - האם מינון גדול יותר של משתנים מעלה את הסיכון לתמותה בחולי אי-ספיקת לב? (Am J Cardiol) ממחקר חדש עולה כי קיים קשר מנה-תגובה, בלתי-תלוי, בין מינון גבוה יותר של משתנים ובין סיכון מוגבר לתמותה בחולי אי-ספיקת לב.
החוקרים בדקו קבוצה של 1,354 חולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית מתקדמת, שטופלו בין 1985 ו-2004. הגיל הממוצע עמד על 53 שנים, 76% מהם היו גברים, וממוצע מקטע הפליטה (Ejection Fraction) עמד על 24%. המינון הממוצע של המשתנים היה 107 מ"ג ליום. החוקרים חילקו את המטופלים לרבעים לפי מינון המשתנים בו טופלו. הקבוצות היו דומות מבחינת גיל, מין, BMI, גורם איסכמי לאי-ספיקת לב, היסטוריה של יתר לחץ דם וטיפול ב-Spironolactone. החוקרים זיהו קשר של ירידה בשיעורי ההישרדות עם עליה במינון המשתנים. שיעורי ההישרדות לשנתיים עמדו על 83% בקבוצה שטופלה במינון הנמוך ביותר, לעומת 53% בלבד בקבוצת המטופלים במינון הגבוה ביותר של משתנים. גם לאחר תיקנון נרחב לפקטורים אחרים - כולל מין, מקטע פליטה, טיפולים תרופתיים אחרים, תפקודי כליות, היסטוריה של עישון, ויתר לחץ דם – מינון המשתנים נותר פקטור בלתי-תלוי המנבא תמותה. בהשוואה בין הרביעון הרביעי עם הראשון, הסיכון היחסי לתמותה עמד על פי 4.0.
לאור זאת החוקרים מסכמים שהטיפול במשתנים צריך להינתן במינון הנמוך ביותר האפשרי להקלה על גודש. חלק מהרופאים במחקר העדיפו טיפול במינון גבוה מהדרוש בכדי למנוע בצקות ומהמחקר עולה שיש להימנע מהגזמה בצורת טיפול זו.
Am J Cardiol 2006;97:1759-1764
20/7 - סיכון מוגבר לשבץ והתקף לב בנוכחות מיגרנה המלווה באאורה (JAMA)
ממחקר חדש עולה כי קיים סיכון מוגבר להתקף לב ושבץ בחולים הסובלים ממיגרנה המלווה באאורה, קשר זה אינו קיים עבור מיגרנה ללא אאורה.
למרות שמיגרנה עם אאורה נקשרה בעבר בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי, הקשר עם מחלה קרדיווסקולרית, ובייחוד אירועים קורונרים, נותר מעורפל. במחקר הנוכחי כללו החוקרים כ- 28,000 נשים מארה"ב בגילאי 45 ומעלה, שלא סבלו ממחלה קרדיווסקולרית או אנגינה בתחילת המחקר (1992-1995), שדיווחו על מיגרנה עם אאורה, ושהיו לחוקרים נתונים אודות רמות הליפידים שלהן.
המדד העיקרי במחקר כלל אירוע קרדיווסקולרי מג'ורי (אירוע ראשון של שבץ לא-פטאלי, התקף לב לא-פטאלי, או תמותה עקב מחלה קרדיווסקולרית איסכמית). מדדים משניים כללו שבץ איסכמי ראשון, התקף לב, רה-וסקולריזציה קורונרית, אנגינה ותמותה עקב אירוע קרדיווסקולרי איסכמי.
הסיכון היחסי לאירועים קרדיווסקולרים מרכזיים בנשים שדיווחו על מיגרנה פעילה עם אאורה, בהשוואה לנשים ללא סיפור של מיגרנה, עמד על פי 2.15.
נשים שדיווחו על מיגרנה ללא אאורה לא היו בסיכון מוגבר לאירוע וסקולרי כלשהו או אנגינה.
במאמר מערכת מדגישים הכותבים כי בחולים הסובלים ממיגרנה עם אאורה, רופאים צריכים להיות מודעים לגורמי סיכון קרדיווסקולרים הניתנים לשינוי, דוגמאת יתר לחץדם, היפרליפידמיה, ועישון. בסופו של דבר, חשוב לקבוע אם מיגרנה עם אאורה בפני עצמה היא גורם סיכון הניתן לשינוי בחולים עם מחלה קרדיווסקולרית. מחקרים עתידיים צריכים לבחון את האפשרות שתרופות מניעתיות למיגרנה או טיפול נוגד-טסיות עשויים להוריד את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית בחולים הסובלים ממיגרנה עם אאורה.
Migraine and Risk of Cardiovascular Disease in Women, JAMA. 2006;296:283-291
26/7 - משככי כאבים שכיחים יותר מהרואין וקוקאין כגורמי תמותה עקב מינון יתר , Pharmacoepidemiology and Drug Safety
מניתוח המגמות של הרעלות תרופות הגורמות תמותה המתפרסם ב- Pharmacoepidemiology and Drug Safety ניתן למצוא ההסבר לאפידמיה הארצית של תמותה בעקבות מינון יתר בארה"ב החל משנת 1990 כאשר רק לאחרונה זוהתה תרומת מרשמי משככי כאבים לאפידמיה זו. אופיואידים ניתנים לעיתים קרובות במטרה לשכך כאבים, אך בשימוש לא-הולם עלולים לגרום תמותה. במהלך 15 השנים האחרונות, עלו שיעורי מכירת אופיואידים לשיכוך כאבים, כולל Oxycodone, Hydrocodone, Methadone ו-Fentanyl, והתמותה עקב טיפולים אלו עלתה גם היא במקביל.
בשנת 2002, למעלה מ-16,000 איש בארה"ב נפטרו כתוצאות ממינון יתר של תרופה, כאשר מרבית המקרים נובעים מאופיואידים, הרואין וקוקאין. אופיואידים היו שכיחים עוד יותר מהרואין וקוקאין בין 1999 ו-2002. נראה כי השכיחות עולה במהירות כאשר משנת 1999 עד 2002 מספר מקרי התמותה עקב מינון יתר של הרעלת אופיואידים עלה ב- 91.2% בהשוואה לשנים שלפני כן. במאמר מערכת הזהירו הכותבים מפני חששות לא-מוצדקים הגוברים בעקבות טיפול בסטרואידים כמשככי כאבים, וציינו כי שימוש לרעה באופיואידים נעשה בעיקר ע"י משתמשי רחוב וחולים פסיכיאטריים, ולא בחולים הסובלים מכאב.
הכותבים מציינים גם את הכמות הגדולה של אופיואידים הנגנבים כל שנה מבתי מרקחת, וטוענים כי תמותה עקב מינון יתר בעקבות תרופות הניתנות במרשם, אינן מעידות בהכרח כי אכן ניתן מרשם. כמו כן, חשוב להבין שמרבית מקרי התמותה עקב מינון יתר כוללים מספר תרופות ולא ניתן לייחס את הנתונים הללו לתרופה ספציפית.
25/7 - האם צריכת דגים משפיעה על האלקטרופיזיולוגיה של הלב? (J Am Coll Cardiol)
ממחקר חדש עולה כי לצריכת טונה או דג מבושל או צלוי השפעות טובות על האלקטרופיזיולוגיה של הלב העשויות למנוע הפרעות קצב מסכנות חיים.
דיווחים קודמים קשרו בין צריכת דגים וסיכון מופחת למוות פתאומי, הפרעת קצב קורונרית קטלנית, ופרפור פרוזדורים, אך המנגנון לקשר הנ"ל לא היה ידוע. עם זאת, עדויות ממחקרים בבעלי חיים מצאו קשר ישיר של שמן דגים עם האלקטרופיזיולוגיה הלבבית.
החוקרים בחנו נתונים שנאספרו מקרב כ- 5,100 מבוגרים שהשתתפו במחקר Cardiovascular Health Study, בכדי לבחון את הקשר בין צריכת חומצן שומן n-3 של דגים ומדדי אק"ג. המחקר שהתמקד בגורמי סיכון למחלות קרדיווסקולריות, נערך בין 1989 ו-1990 וכלל משתתפים בגילאי 65 ומעלה.
החוקרים מצאו קשר בין צריכת טונה או דגים מבושלים וצלויים לפחות אחת לשבוע ובין קצב לב איטי יותר, בהשוואה לצריכת דגים פחות מפעם בחודש. יתרה מזאת, נמצא קשר בין צריכת דגים לפחות 5 פעמים בשבוע ובין הולכה עלייתית-חדרית איטית יותר ועם סיכון מופחת למרווח QT מאורך. בניגוד לכך, צריכת טונה או דגים מבושלים או צלויים לא השפיעה על ההולכה החדרית. כמו כן, צריכת דגים מטוגנים לא השפיעה על מדדי אק"ג.
ממחקר חדש עולה כי בחולים הסובלים מיתר לחץ דם ראשוני (Essential Hypertension) לא-מטופל, ישיבה ומנוחה למשך 10 דקות לפחות לפני מדידת לחץ הדם מגדילה את דיוק הבדיקה של לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי.
ייתכן שיהיה קשה ליישם זאת בשימוש קליני, אולם, שיפור דיוק בדיקה פשוטה וזולה כמו מדידת לחץ דם, עשוי להביא לשיפור גדול בהערכת הסיכון הקרדיווסקולרי והתערבויות טיפוליות בחולים.
החוקרים מציינים כי קיימת שונות בהמלצות למנוחה אופטימלית לפני מדידת לחץ דם, כאשר יש המלצות לפיהן דרושה מנוחה של מספר דקות, אחרות דורשות 5 דקות לפחות ובחלק מהמקרים דורשים 5 דקות בדיוק. בכדי לבחון את הנושא, החוקרים עקבו אחר 55 חולים עם יתר לחץ דם ראשוני לא-מטופל. החוקרים ערכו מספר מדידות בתוך 16 דקות כאשר הנבדקים ישבו על כיסא או ב-16 הדקות האחרונות של שכיבה למשך שעה.
כאשר הנבדקים ישבו, לחץ הדם הסיסטולי ירד ב-11.6 מ"מ כספית, ולחץ הדם הדיאסטולי ירד ב-4.3 מ"מ כספית, ונרשמה ירידה נלווית בתנגודת הוסקולרית הסיסטמית ללא שינוי משמעותי ב-Cardiac Index. בשכיבה, נרשמה ירידה קלה בלבד בלחץ הדם הסיסטולי (1.8 מ"מ כספית).
לאור התוצאות, החוקרים מציעים על המלצה סטנדרטית למנוחה לפני מדידת לחץ דם, מאחר ש-75% מהירידה בלחץ הדם מופיעה בתוך 10 הדקות הראשונות לישיבה. הם מסכמים כי זמן מנוחה כזה יכול לשפר את הדיוק של המדידה.
How Long Shall the Patient Rest Before Clinic Blood Pressure Measurement? , American Journal of Hypertension
Volume 19, Issue 7 , July 2006, Pages 713-717
לשאלת ההשתלמות