ממחקר חדש עולה, כי טיפול בציקלוספורין עבור מחלת מעי דלקתית (IBD) קשור בתדירות גבוהה של תופעות לוואי מינוריות ומג'וריות.
החוקרים מציינים, כי על אף שלא ניתן לייחס את כל תופעות הלוואי לשימוש בציקלוספורין בלבד, הם ממליצים על ניטור קפדני במרכזים שלישוניים עם ניסיון בטיפול ב-IBD חמור וכן ניסיון עם שימוש בציקלוספורין.
לדברי החוקרים, ציקלוספורין במינון בינוני-גבוה ידוע כיעיל בטיפול אקוטי ב-IBD. אולם, הנתונים אודות תופעות הלוואי של ציקלוספורין באוכלוסיית חולים זאת הינם מצומצמים.
במסגרת מחקרם, הם סקרו את הרשומות הרפואיות של 111 חולי IBD (64 עם ulcerative colitis, ו-47 עם מחלת קרוהן), שטופלו על ידי ציקלוספורין תוך וורידי (4 מ"ג/ק"ג/יום) ובהמשך ציקלוספורין אורלי (8 מ"ג/ק"ג/יום), עם התאמת מינון בהתאם לרמת הקריאטינין בסרום. משך הטיפול הממוצע היה 9.3 חודשים.
על-פי הדיווח, תופעות לוואי מג'וריות התרחשו ב-17 חולים (15.3%), כולל שני מקרי מוות (1.8%), שאחד מהם היה קשור בבירור לסיבוכי הטיפול בציקלוספורין.
נפרוטוקסיות התרחשה ב-27 חולים (24%), אך ב-21 חולים רמות הקריאטינין בסרום חזרו לנורמה עם התאמת המינון. נפרוטוקסיות חמורה עד כדי צורך בהפסקת הטיפול התרחשה ב-6 חולים (5.4%). החוקרים הגדירו נפרוטוקסיות כקריאטינין גבוה מ-1.4 מ"ג/ד"ל או כעלייה של 33% לפחות יחסית לקריאטינין ההתחלתי.
שבעה חולים (6.3%) פיתחו זיהומים חמורים, ארבעה פיתחו פרכוסים (3.6%) ואחד פיתח אנפילקסיס (0.9%).
החוקרים מדווחים, כי תופעות לוואי מינוריות הקשורות בציקלוספורין היו שכיחות, אך לא דרשו התאמת מינון במרבית המקרים. תופעות הלוואי המינוריות כללו: נימול (51%), היפומגנזמיה (42%), יתר לחץ-דם (39%), שיעור יתר (27%), כאב ראש (23%), נפרוטוקסיות מינורית (19%), הפרעה בתפקודי כבד (19%), זיהומים קטנים (15%), היפרקלמיה (13%) ונפיחות חניכיים (4%).
לסיום, החוקרים מוספים ואומרים, כי עדיין נותר להגדיר את תפקיד הציקלוספורין לעומת טיפולים ביולוגיים ב-ulcerative colitis חמור, מאחר ושני סוגי הטיפולים הם בעלי פרופיל רעילות משמעותי.
Am J Gastroenterol 2008;103:937-943
לידיעה במדסקייפ