ממחקר חדש, שפורסם בגיליון פברואר של Proceedings of the National Academy of Sciences, עולה כי מועדות לדלקת של המעי הגס (IBD) עולה במצב שעודף חלבונים לא מקופלים מצטברים ב-ER (endoplasmic reticulum) של תאי אפיתל המעי.
המחקר הנוכחי מייצג מודל חדש להתפתחות IBD, שהגורם לו אינו ברור. IBD כולל את מחלת קרוהן ואולצרטיב קוליטיס (UC) ומשפיע על קרוב ל-4 מיליון איש ברחבי העולם. הסימפטומים הטיפוסיים של המחלות כוללים שלשול, ירידה במשקל, כאב בטן, חום ודימום רקטלי. הטיפול ב-IBD כולל תרופות אנטי-דלקתיות ולעיתים ניתוח, אך למחלה אין ריפוי.
המודל החדש מבוסס על תפקיד של האנזים, S1P בתגובת חלבון לא מקופל (UPR). כשחלבונים הנוצרים על ידי תאים מקופלים בצורה לא נכונה ב-ER הם נהרסים על ידי התא. כשיש יותר מדי חלבונים שמקופלים בצורה לא נכונה ומצטברים ב-ER נוצר סטרס ב-ER. ב-UPR, התא מגיב לסטרס ב-ER על ידי הפחתת הכנסת חלבונים ל-ER, הריסת חלבונים שלא מקופלים כראוי או העלאת פעילות הצ'פרונים, שהם חלבונים שעוזרים בהרכבת או פירוק מקרו-מולקולות אחרות. המחקר הנוכחי מדגים מה קורה כשתפקוד S1P ב-UPR לקוי.
החוקרים ביצעו את המחקר על זן מוטנטי של עכברים הנקרא עכבר woodrat (WRT). עכברים אלה הינם הומוזיגוטים למוטציה ב-Mbtps1, שהוא גן המקודד ל-S1P. בעכברי Mbtps1wrt/wrt , ה-S1P המוטנטי פעיל רק ב-25-50% מהנורמל.
כשעכבר מוטנטי ועכבר wild-type קיבלו טיפול המשרה דלקת במעי הגס (7 ימים של 2% DSS [dextran sodium sulfate] במי השתייה שלהם), שתי הקבוצות ירדו במשקל, אך העכברים המוטנטים איבדו יותר ממשקלם בצורה משמעותית (P < .05 או P < .005 עבור ימים 4-7). ממצא זה עקבי עם תגובה מוגזמת של המעי הגס. טיפול אנטיביוטי לפני ובמהלך מתן ה-DSS העלים הבדל זה והדגים שהתגובה קשורה לתהליכים זיהומיים.
העכברים המוטנטים חוו בנוסף דימום מהמעי הגס במהלך 9 הימים, שקיבלו DSS, בניגוד לעכברי ה-wild-type. לאחר 7 ימי טיפול ב-DSS, בדיקה היסטולוגית חשפה גיוס כדוריות דם לבנות ואיבוד קריפטות בעכברים המוטנטים, אך לא בעכברי ה-wild-type. בדיקות הדגימו, שמחסום האפיתל במעיים היה שמור, כמו גם חדירות האפיתל, בעכברים המוטנטים שלא קיבלו DSS.
מספר מחקרים הדגימו שסטרס ב-ER משחק תפקיד ב-IBD, אך המחקר הנוכחי מציע שגם UPR בלתי הולם מעלה את המועדות לפתח את המחלה. על פי המודל החדש, UPR בלתי הולם מוביל למוות תאים במעיים, פוגע במחסום האפיתל ומאפשר לחיידקי המעי לחדור לרקמות. לאחר מכן, התגובה הדלקתית של מערכת החיסון מובילה בפוטנציאל להתפתחות IBD.
לידיעה במדסקייפ