כאשר ראיתי את פייגי לראשונה היא הייתה בת שבעה עשר וחצי. השם הפרטי מסגיר שפייגי באה ממשפחה חרדית. פייגי רזה, גבוהה, חיוורת וחצאיתה הגיעה כמעט לרצפה. פייגי דברה בשקט, כמעט בלחש הייתי אומר ובביישנות החיננית האופיינית לבנות חרדיות. ראיתי לפני בחורה שאוט-טו-טו תהיה "כלה-מיידל" כמו שאומרים ביידיש, כלומר תהיה ראויה להתחתן.
האם סיפרה כי פייגי מתלוננת על כאבי בטן זה חצי שנה. הכאבים ממוקמים בשיפולי הבטן וחוזרים מספר פעמים ביום. האם לא יכלה לקשור את הכאבים למזון מסוים, או
לגורמים אחרים לכאב. הכאבים הופיעו ללא סיבה הנראית לעין, אך לפי התיאור התרשמתי שמדובר במחלה אורגנית. מדי פעם פייגי לקתה בשלשול. בבדיקת צואה לא נצפה דם. כאשר האם סיפרה לי שמשקל הנערה ירד מ 53 ק"ג עד למשקלה הנוכחי - 45 ק"ג – נדלקה הנורה האדומה. וכאשר הוסיפו שהמחזור החודשי נפסק, הבנתי את הלחץ בו המשפחה נמצאת. איך היא תתחתן ומחזור אין לה ...
בתולדות המשפחה נמסר כי בין קרובי משפחה אין מחלות מעיים דלקתיות.
עד כמה מידע זה מהימן ? במשפחות חרדיות לא מספרים בקלות על מחלות הילדים. כעבור מספר שנים התברר לי למשל כי גם הדודה של פייגי לא ידעה על מחלת האחיינית שלה.
במאמר מוסגר אני חייב לספר על ילדה אחרת שנולדה לפני כארבעים שנה למשפחה חרדית. מיד לאחר הלידה גילינו שקיים אצלה סתימה של המעי הדק והילדה נותחה בהצלחה וגדלה לתפארת וגם היא, כדרך הבריות, התארסה. מספר ימים לפני החתונה התקשר אלי האב ושאל האם הוא חייב לספר לחתן על הניתוח שהתקיים סמוך ללידה. מדוע לא לספר שאלתי, הרי מיד אחרי החתונה החתן יגלה את הצלקת מעצמו.
"לא אצלנו" הסביר לי האב. "יעברו שנים עד שיגלה את הצלקת".
נחזור לפייגי. בבדיקת הבטן נמצאה רגישות בשיפולי הבטן. ספירת הדם הראתה אנמיה קלה, ושקיעת הדם הייתה 58 מ"מ לשעה. נוגדנים לאנדומיזיום לא נמצאו.
אני מניח שנתונים אלה יעוררו אצל כל רופא חשד למחלת Crohn. כן חשדתי גם אני, ושלחתי את פייגי לבליעת בריום. לא ייפלא כי נמצאו סימני היצרות בקצה של המעי הדק המתאימים לאבחנה של מחלת קרון. הסברתי לאם כי קיים צורך גם בבדיקת קולונוסקופיה כדי לעמוד על המצב של המעי הגס. האם יש גם בו סימני דלקת ? ובעת הקולונוסקופיה ניקח מספר דגימות מהרקמות כדי לקבל אישור לאבחנה מהבדיקות ההיסטו-פתולוגיות.
פייגי לא הופיעה לקולונוסקופיה....
לא פעם חולים שאובחנו כחולים במחלת קרון נעלמים. אף אחד לא שש לקראת טיפול ממושך עם סטרואידים. המשפחות מתייעצות עם הרבנים המתמחים בטיפולים רפואיים ומקבלות עצות שונות. כן היה גם במשפחתה של פייגי. אך לא כמו ברוב המשפחות, אמה של פייגי המשיכה לעדכן אותי בטיפולה ובמצבה. פייגי בקרה אצל יהודי הממליץ על טיפול דיאטטי בלבד. אף פעם לא למדתי את סודות הדיאטה הזו, אך ההוראות כללו דרישה לאכול שקדים טחונים ולהימנע מסוכר לבן ובטטה. הדיאטה הייתה קשה אך לאדם עם מוטיבציה כמו פייגי, לא הייתה קשה מדי.
כעבור שלושה חודשים פייגי ואמה הופיעו במרפאה. הכאבים והשלשול נעלמו. משקלה עלה ב 10 ק"ג. מחזור הווסת חזר. שקיעת הדם הייתה תקינה. האם אמרה בצניעות, חשבתי שתהיה מעוניין לראות את פייגי ולהיווכח שאמנם הבריאה. אשמח לתת לך את מספר הטלפון של האיש שהדריך אותנו בדיאטה. רשמתי לעצמי וכיום כאשר מתגלה חולה קרון חדש אני תמיד מציע לו את האופציה של דיאטה קשה זו. רק מעטים מוכנים.
עד היום אני מלא הערכה ואסיר תודה לפתיחותה של אמה של פייגי, על כך ששיתפה אותי בטיפול ובתוצאותיו.
אינני חסיד של רפואה אלטרנטיבית – בלשון ההמעטה. אך במקרה של מחלת קרון השתכנעתי שאין לדחות על הסף את האפשרות של טיפול דיאטטי.
שכחתי את העיקר. כעבור זמן קצר פייגי התחתנה והיום יש לה כבר שני ילדים מקסימים. ברוך השם.