מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר חדש מבריטניה עולה קשר הדוק בין ההישרדות בטווח הארוך של חולים עם ציסטיק פיברוזיס ובין מצב החולה בעת המעבר מטיפול כילד לטיפול כמבוגר.
החוקרים סבורים כי הממצאים תומכים במתן טיפול אופטימאלי לילדים, בכל הזדמנות שנקרית בדרך, מאחר שלטיפול אופטימאלי תועלת ארוכת-טווח.
במחקר מקרה ביקורת שפורסם ב-European Respiratory Journal החוקרים העריכו את ההשפעה של גורמים חברתיים וקליניים מוקדמים על ההישרדות ארוכת הטווח של חולים עם ציסטיק פיברוזיס. החוקרים ערכו השוואה בין חולים ששרדו לפחות עד גיל 40 (n=78) ובין ביקורות שתאמו בתאריך הלידה, ומתו בשל מחלתם, או עברו השתלה, לפני גיל 30 (n=152).
לאחר תקנון לגיל בעת ההערכה הראשונה ומין, סיכויי ההישרדות עד גיל 40 עלו עם עליה בגובה (OR = 1.71, p=0.03), משקל (OR = 2.25, p<0.01), BMI (OR = 1.76, p<0.01), FEV1 (OR = 1.54, p<0.01) ו-FVC (OR = 1.54, p<0.01) .
השימוש בטיפול אנטיביוטי פומי בלבד היה קשור בסיכויי הישרדות גבוהים יותר (OR = 8.31, p<0.01).
גורמים שהיו קשורים לסיכויי הישרדות נמוכים יותר כללו זיהום ב-Pseudomonas Aeruginosa (OR = 0.18, p=0.01) או פנאומוטורקס (OR = 0.02, p<0.01) לפני העברה למרפאת מבוגרים, הפנייה ממרפאת ילדים באזורי עוני (OR = 0.13, p=0.01) וטיפול קודם בתרסיס אנטיביוטיקה (OR = 0.16) או באנטיביוטיקה במתן תוך-ורידי (OR = 0.15, p<0.01).
החוקרים עורכים מחקר בימים אלו במטרה לבדוק את הקשר בין תפקוד הגן CFTR ובין ההישרדות מעבר לגיל 40 שנים.
Eur Respir J 2010
לידיעה במדסקייפ