האם לבצע השתלות בחולי סכרת או לא?
מחקר זה שבוצע באוניברסיטת ביירות (!) ופורסם ב Int J Oral Maxillofac Implants טוען שרמת ההמוגלובין הקשור לסוכר שבדם HbA1c , מהווה אינדיקציה להצלחת טיפול בשתלים דנטאליים כשהרמה היתה פחות מ 7.2% HbA1c.
מתרפאים עם רמה כזו עברו השתלות פשוטות ומורכבות בהצלחה זהה לזו של חולים בריאים. כמובן תוך שמירה על רמה מאוזנת של גלוקוזה .
רקע:
מעל 20% מאנשים מעל גיל 65 סובלים מסוכרת, ו90% מהם הם חולי סכרת סוג 2.
לאור רגישותם הגבוהה יותר לזיהומים, ריפוי פצעים ארוך וסיבוכים בכלי דם קטנים, הם נדחו בעבר כמועמדים לטיפול בעזרת שתלים דנטליים.
אולם, למרות הנ"ל, מחקרים בנוגע לשתלים בחולי סוכרת הראו רמת שרידות של 94.3%, רמה הקרובה לרמת השרידות במטופלים שאינם חולי סוכרת. כל המחקרים דרשו בקרה על רמת איזון הסוכרת אך לא נקבו בגבולות ספציפיים לרמת סוכר או ערכי HbA1c.
שיטה:
במחקר נבדקו 45 מטופלים שסבלו מסכרת סוג 2 , שקיבלו 255 שתלים. ערכי ה HbA1c הממוצע היה של 7.2%.
קבוצת הביקורת כללה 45 מטופלים שלא סבלו מסוכרת , להם ניתנו 244 שתלים.
נערכה אנליזה של השפעת פקטורים הקשורים בסוכרת ושל פרמטרים פריודונטליים כ PLAQUE INDEX, BLEEDIG ON PROBING על שרידות השתלים. המעקב השתנה בין 1 ל 12 שנה.
תוצאות:
למתרפאים עם ערכי ה HbA1c קטנים מ 7% , אחוזי ההצלחה היו99.1%. אבדן עצם היה 0.24 ממ בממוצע.
כשהערכים של HbA1c היו בין 7 ל 9 אחוזים, חמישה שתלים נכשלו כך שאחוזי ההצלחה היו 96.5%. אובדן העצם הממוצע היה 0.52 ממ.
במתרפא אחד ערכי ה HbA1c היה מעל 9%, ושתל אחד מתוך 11 שהושתלו נכשל.
השוואה בין חולי הסוכרת לאלה שאינם חולים לא הראתה שונות סטטיסטית בלא להתחשב באזור ההשתלה או בסוגה ( הרמת סינוס, GBR, העמסה מיידית או השתלה רגילה).
סיבוכים ברקמה הרכה התפתחו בערכים זהים בשתי הקבוצות אבל פריאימפלנטיטיס ואובדן עצם היו גבוהים יותר בערכי HbA1c גבוהים.
בהשוואות של משך תקופת המחלה לפני ההשתלה ( 2 ,2-5 ,5-10 שנים) לא נמצא קשר לשרידות השתלים או לבעיות ברקמה רכה, כך גם להבדלים בגילאי המטופלים.
דיון:
ערכי ההצלחה לטיפול בעזרת שתלים דנטליים, בין עם קונבנציונלי או מתקדם, היה זהה בין חולי סוכרת מאוזנים לבין קבוצת ביקורת של לא סוכרתיים.
לגיל, מין, תקופת המחלה ועישון לא היתה השפעה על התוצאות.
הפקטור החשוב ביותר להצלחה היתה רמת ה HbA1c של המתרפא.
Int J Oral Maxillofac Implants.2008 Jul-Aug;23(4):744-52
לאתר הבית של ד"ר ספי פורת - נא להקליק כאן