אירוע של דיכאון קליני הינו תופעה מוכרת ושכיחה בכל גיל. אך בעוד הסיכוי ללקות בדיכאון במהלך כל החיים הינו 20%, שהרי עד 50% מהמבוגרים סובלים מסימפטומים דיכאוניים בעוצמה קלה, וכן עד 4% מהמבוגרים סובלים מדיכאון קליני מלא. נוכחות מחלות כרוניות, כאבים פיזיים, מוגבלות פיזית וכמובן נוכחות דמנציה (מצב בו קיימים בלבול וירידה בזיכרון).
סימני הדיכאון בגיל השלישי
ראשית, הבה נגדיר את הסימפטומים המלווים דיכאון:
· עצבות- מצב רוח ירוד.
· חוסר חשק וחוסר יכולת ליהנות.
· ירידה בשינה (או עלייה בה).
· ירידה בתיאבון (או עלייה בו).
· עייפות וחוסר ריכוז.
· מחשבות על אשמה ומחשבות על מוות.
ברם, בגיל השלישי האבחנה מעט יותר מורכבת, שהרי מדובר באוכלוסייה שמלכתחילה סובלת מהפרעות שינה ומעייפות. אם כך, למה כדאי לשים לב?
- ירידה בריכוז ובזיכרון. הדיכאון הקליני בגיל השלישי פעמים רבות מדמה מצב של דמנציה בו יש ירידה בזיכרון לטווח קצר. בני המשפחה ישימו לב שהמבוגר הפך מבולבל יותר, זכרונו ירד וריכוזו נמוך. אגב, לא מן הנמנע כי דיכאון ודמנציה (בלבול, ירידה בזיכרון) יופיעו בד בבד, דבר אשר כמובן קורה לעיתים קרובות. קיום שני המצבים יחד מחמיר את הסבל של המטופל ומשפחתו, את היכולת התפקודית הכללית ואת העומס המוטל על המטפל. לכן חשוב לאבחן דיכאון ולטפל בו, גם אם ברקע יש כבר דמנציה (בלבול, ירידה בזיכרון).
- שינוי בהרגלי שינה. כדאי לנו לבדוק את הרגלי השינה של האדם המבוגר כפי שהם כיום לעומת המצב שלפני הירידה במצב הרוח. כלומר, גם בקרב המבוגרים הסובלים מבעיות שינה קיימת החמרה נוספת בבעיית השינה עם הופעת הדיכאון.
- מחשבות על מוות. למרות הסברה הרווחת, מחשבות על אובדנות בגיל המבוגר היא דבר אפשרי ואף שכיח. חשוב ליטול את כל אמצעי הזהירות הנדרשים: החל מהדרכת המשפחה ומתן מענה אמבולטורי (במסגרת טיפול מרפאתי) ובמקרים קיצוניים עלול להגיע עד אשפוז.
- בניגוד לאנשים צעירים, המתלוננים על מצב רוח ירוד וסבל נפשי, המבוגר יתלונן על החמרה של בעיות גופניות, כך שלפתע יהפוך המבוגר לנדרש באופן חד לשירותים רבים בתחום הרפואה הכללית, אצל רופא המשפחה או אצל רופאים אחרים.
- ירידה תפקודית הינה סימן משמעותי בגיל השלישי ויש לברר אותה. בדיכאון יורדת יכולת התפקוד האישי (רחצה, אכילה, לבוש, נטילת תרופות), וקיימת נסיגה בתפקוד החברתי והמשפחתי (התרועעות עם חברים או בני משפחה).
כיצד לטפל?
הדרך הנכונה לטיפול עוברת דרך אבחון. האבחון דורש גישה פעילה יותר מהרגיל, לאיתור סימפטומים דיכאוניים באוכלוסיה זו. בחולים עם תלונות גופניות רבות בהיעדר ממצא אובייקטיבי ובחולי דמנציה (בלבול, ירידה בזיכרון) אנו נדרשים להיות אקטיביים אף יותר בכדי לאבחן כראוי.
כיצד לטפל?
- חשוב שהפסיכיאטר יזהה תרופות הגורמות לדיכאון. בעידן של ריבוי תרופות חשוב לזהות טיפולים תרופתיים המעודדים דיכאון. תרופות אלו כדאי לתת במשורה או לשנותן באם גורמות למצב רוח ירוד.
- יש להתאים טיפול- תרופתי או פסיכולוגי- באם המטופל מסוגל לתהליך פסיכולוגי קוגניטיבי- התנהגותי הדורש מוטיבציה וריכוז. במרבית המקרים המענה הינו תרופתי.
- כדאי שהפסיכיאטר יבחר טיפול תרופתי עם מיעוט תופעות לוואי. טיפולים שונים משפיעים על לחץ הדם, עלולים לגרום לישנוניות ולנפילות, לגרום לעצירות ועצירת שתן ועוד. מומלץ לבחור בתרופה עם מיעוט תופעות לוואי, העובדת מהר ככל האפשר וממעטת להשפיע על לחץ הדם או לגרום לישנוניות.
- חשוב שהפסיכיאטר יתאים את המינון לגיל המבוגר. יש להתחשב בעובדה כי אצל המבוגרים קיימים שינויים בספיגה, פירוק ופינוי של תרופות מן הגוף.
מילות סיכום
דיכאון בגיל השלישי הינו שכיח ומלווה בירידה תפקודית, ויש לנקוט בגישה פעילה יותר בעת האבחון. יש לשים לב לירידה בתפקוד, לירידה בזיכרון ובריכוז, ולמחשבות אובדן. כדאי לבחור טיפול על פי תופעות הלוואי של התרופה, כלומר להעדיף תרופה עם מיעוט תופעות.
הכותב הנו ד"ר אילן טל, מומחה בפסיכיאטריה, מנהל יחידה קלינית רב מקצועית במרכז רמת חן ומנהל "מרכז ד"ר טל" www.drtal.co.il
ביבליוגרפיה:
- Kaplan and Sadock. Synopsis of Psychiatry 10th edition. Lippincot, Williams and wilkins