במאמר זה מגיב ד"ר טליתמן למאמר קודם שפורסם ע"י הפסיכולוג ד"ר ורניק אשר הביע התנגדות לשינוי בחקיקה שתתיר אי העמדה לדין של אישה המבצעת רצח על רקע של דכאון לאחר לידה. ההתנגדות לחקיקה של ורניק התבטאה בטענה ש"לא הדכאון הוא הרוצח אלא האדם".
בסקירתו טוען טליתמן שמצב הדכאון שלאחר לידה הוא מצב קליני קשה ושבמקרים מסויימים "הדיכאון רוצח". הוא מתייחס במאמר לטיפולים וליחס הסביבה לאישה הסובלת מדיכאון שלאחר לידה ומנסה לבסס את הטענה שבמקרים קשים אלה אין מקום להאשים את האישה החולה, אלא לטפל בה.
למאמר בהארץ