במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם אירוע של הפרעת דיכאון מג'ורי עליה של כ-50% בסיכון לעמידות לאינסולין, בהשוואה לאלו ללא הפרעה דיכאונית. בנוסף, באלו עם דיכאון פעיל, תועד קשר בין עמידות לאינסולין ובין חומרת דיכאון והסיכון לדיכאון כרוני.
לצורך המחקר הנוכחי, החוקרים אספו נתונים ממחקר Netherlands Study of Depression and Anxiety, מחקר הולנדי של מבוגרים לתיאור המהלך וההשלכות של הפרעות דיכאון וחרדה. מדגם המחקר כלל 1,269 חולים עם הפרעת דיכאון מג'ורי פעילה (536 חולים), בהפוגה (394 חולים), או ביקורות ללא היסטוריה של הפרעת דיכאון מג'ורית (339 משתתפים).
מעבר להערכת הקשר בין הפרעת דיכאון מג'ורית ובין עמידות לאינסולין, החוקרים ביקשו גם להבין אם קיים קשר עקבי בין מדדים שונים להערכת תנגודת לאינסולין ובין הפרעת דיכאון מג'ורית. עמידות לאינסולין נקבעה על-בסיס שני סמנים – מדד QUICKI (Quantitative Insulin Sensitivity Check Index) והיחס בין ריכוז טריגליצרידים ל-HDL.
ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין עמידות לאינסולין ובין הפרעת דיכאון מג'ורית פעילה (יחס סיכויים של 1.51, רווח בר-סמך 95% של 1.08-2.12), אך לא עם הפרעת דיכאון מג'ורית בהפוגה (יחס סיכויים של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 0.79-1.64).
במודל שכלל תקנון לגיל, מין, רמת השכלה, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול, זוהה קשר בין תנגודת לאינסולין ובין חומרת דיכאון – אך רק היחס בין ריכוז טריגליצרידים ובין HDL הדגים קשר מובהק בין עמידות לאינסולין ובין מהלך כרוני של דיכאון.
לא זוהה קשר בין עמידות לאינסולין ובין חומרת דיכאון או המהלך הכרוני של דיכאון בחולים עם הפרעת דיכאון מג'ורית בהפוגה.
החוקרים כותבים כי ישנם מנגנונים אפשריים רבים לקשר בין תנגודת לאינסולין ובין הפרעת דיכאון מג'ורית.
JAMA Psychiatry. Published online December 2, 2020.
לידיעה במדסקייפ