חדשות

מחלת ליים עשויה להביא לעליה בסיכון למחלה פסיכיאטרית והתנהגות אובדנית (Am J Psychiatry)

22/08/2021

 

בחולים עם מחלת ליים ייתכן סיכון מוגבר להפרעה פסיכיאטרית מכל סוג, להפרעות אפקטיביות והתנהגות אובדנית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת American Journal of Psychiatry.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת ליים הינה מחלה המועברת ע"י עקיצת קרציה ועשויה להיות מלווה בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, אך מחקרים קודמים בנושא סבלו ממגבלות רובת. כעת הם השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי ארצי במטרה לבחון את שיעורי הפרעות פסיכיאטריות לאחר מחלת ליים.

 

החוקרים התבססו על מאגרי נתונים ארציים מדנמרק וכללו את כל תושבי דנמרק בין השנים 1994 עד 2016 (כ-6.9 מיליון תושבים), במטרה לבחון את הסיכון להפרעות פסיכיאטריות והתנהגות אובדנית בקרב אלו שאובחנו עם מחלת ליים (12,156 חולים).

 

מהנתונים עולה כי בקרב אלו עם אבחנה של מחלת ליים נרשמה עליה של 28% בסיכון להפרעות פסיכיאטריות מכל-סוג (יחס שיעורי היארעות של 1.28, רווח בר-סמך 95% של 1.20-1.37), עליה של 42% בסיכון להפרעות אפקטיביות (יחס שיעורי היארעות של 1.42, רווח בר-סמך 95% של 1.27-1.59), סיכון גבוה כפליים לניסיון אובדני (יחס שיעורי היארעות של 2.01, רווח בר-סמך 95% של 1.58-2.55) ועליה של 75%בסיכון לתמותה עקב מעשה אובדני (יחס שיעורי היארעות של 1.75, רווח בר-סמך 95% של 1.18-2.58), בהשוואה לאלו ללא מחלת ליים.

 

השיעור הגבוה ביותר של הפרעות פסיכיאטריות תועד במהלך 6 החודשים הראשונים לאחר האבחנה של מחלת ליים (יחס שיעורי היארעות של 1.96, רווח בר-סמך 95% של 1.52-2.52) ושיעורי  האובדנות הגבוהים ביותר תועדו במהלך שלוש השנים הראשונות לאחר האבחנה (יחס שיעורי היארעות של 2.41, רווח בר-סמך 95% של 1.25-4.62).

 

בחולים עם למעלה מאירוע אחד של מחלת ליים תועד סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, הפרעות אפקטיביות ונסיונות אובדניים, אך לא נרשמה עליה בסיכון לתמותה עקב מעשה אובדני.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים שאובחנו עם מחלת ליים באשפוז תועד סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, הפרעות מצב רוח, נסיונות אובדניים ואובדנות. חשוב כי רופאים יכירו את הסיבוכים הפסיכיאטריים האפשריים של המחלה הזיהומית.

 

Am J Psychiatry. Published online July 28, 2021

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני