במאמר שפורסם בכתב העת JACC: Heart Failure מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה קשר בין שכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון ובין סיכון מוגבר להתפתחות אי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם אי-ספיקת לב קיימת, תסמיני דיכאון מלווים בפרוגנוזה גרועה יותר. כעת, הם ביקשו לבחון אם עליה בתדירות תסמיני דיכאון מלווה בעליה בסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב. לצורך כך, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 23,937 משתתפים ממחקר Black or White Southern Community Cohort Study (גיל חציוני של 53 שנים; 70% שחורים; 64% נשים) אשר נכללו במחקר בין השנים 2002 עד 2009, ללא אבחנה קודמת של אי-ספיקת לב.
ניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לגורמי סיכון מוכרים לאי-ספיקת לב, משתנים סוציו-אקונומיים והתנהגותיים, תמיכה חברתית וטיפול בנוגדי-דיכאון, שימש לכימות הקשר בין תסמיני דיכאון כפי שנקבע לפי מדד CESD-10 (Center for Epidemiologic Studies Depression Scale) ובין היארעות אי-ספיקת לב.
החוקרים מדווחים כי חציון מדד CESD-10 עמד על 9 נקודות. לאורך חציון של 11 שנות מעקב, 6,081 משתתפים (25%) פיתחו אי-ספיקת לב. הקורלציה המשמעותית ביותר בין מדד CESD-10 ובין טיפול בנוגדי-דיכאון, גיל, גורמים סוציו-אקונומיים, ולא עם גורמי סיכון מסורתיים למחלות לב וכלי דם.
ניתוח הנתונים הצביע על קשר בין עליה בתדירות תסמיני דיכאון ובין סיכון מוגבר להיארעות אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 1.04 לכל עליה של 8 נקודת במדד CESD10, p=0.038), ללא הבדלים לפי מין או מוצא.
הקשר בין תסמיני דיכאון ובין היארעות אי-ספיקת לב השתנה לפי שימוש בנוגדי-דיכאון, כאשר בקרב חולים אשר לא נטלו טיפול תרופתי כנגד דיכאון תועד סיכון מוגבר להתפתחות אי-ספיקת לב.
ממצאי המחקר מעידים כי באוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה וסיכון גבוה, שכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון מלווה בעליה משמעותית בסיכון להיארעות אי-ספיקת לב.
JACC: Heart Failure, Feb 9, 2022