מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר חדש שפורסם ב-Diabetes Care עולה כי הדרישה לאינסולין בזאלי עשויה להיות נמוכה יותר ביממה לאחר טיפולי המודיאליזה, בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות בשלב סופני.
החוקרים מסבירים כי לא-ברור אם לדיאליזה השפעה אפשרית על הדרישות לאינסולין אקסוגני בימים שלפני ואחרי דיאליזה. לדבריהם, בשלב זה אין בסיס עדויות הממליץ על התאמת מינון אינסולין לאחר המודיאליזה בחולי סוכרת. המחקר הנוכחי נערך במטרה לקבוע את הדרישות לאינסולין הנדרשות לאיזון רמות הסוכר בדם, במהלך 24 שעות לפני המודיאליזה, במהלך המודיאליזה ו-24 שעות לאחר המודיאליזה, בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית, תחת טיפול קבוע בהמודיאליזה.
מדגם המחקר כלל עשרה חולים עם סוכרת מסוג 2, בגיל ממוצע של 55.7 שנים, עם משך סוכרת ממוצע של 11.9 שנים, ומשך טיפולי המודיאליזה של 2.3 שנים. הצריכה היומית הממוצעת עמדה על 2200 קלוריות, עם התאמה לגודל הגוף ומין.
טיפול תוך-ורידי באינסולין הותאם כל 30 דקות לאיזון רמות הסוכר בדם סביב 99 מ"ג לד"ל (עם סטיית תקן של 20 מ"ג לד"ל), במהלך 24 שעות לפני המודיאליזה, במהלך מחזור המודיאליזה, ובמהלך 24 שעות לאחר המודיאליזה. החוקרים השוו את הדרישות היומיומיות לאינסולין, שנקבעו על-פי מינון אינסולין שניתן לאיזון רמות הסוכר בדם במהלך כל תקופת זמן.
ממוצע רמות הסוכר בדם קפילארי עמד על 99 מ"ג לד"ל (סטיית תקן של 5.4 מ"ג לד"ל) לפני המודיאליזה ועל 95.4 מ"ג לד"ל (סטיית תקן של 3.6 מ"ג לד"ל) לאחר המודיאליזה (p=0.39), עם שטח מתחת לעקומת סוכר דומה לפני ואחרי המודיאליזה. התוצאות הללו הושגו עם עירוי אינסולין של 23.6 IU ביממה לפני המודיאליזה, לעומת 19.9 IU ביממה לאחר המודיאליזה, או ירידה של 15.3% לאחר המודיאליזה (p=0.09).
הדרישה לאינסולין בזאלי ירדה מ-0.4 לשעה לפני המודיאליזה ל-0.3 לשעה לאחר המודיאליזה (p=0.01), בעוד שסך הבולוסים ירד ב-2.2 IU (p=0.15). לא תועד קשר בין השינויים בריכוז אוריאה בדם ובין השינויים בדרישות לאינסולין (r=0.1, p=0.79).
המחקר הנוכחי הדגים ירידה משמעותית של 25% בדרישות לאינסולין בזאלי ביממה לאחר טיפולי דיאליזה, בהשוואה לדרישה ביום שלפני הטיפול. לא תועד שינוי משמעותי בבולוסים, ובסה"כ, הירידה בסך הדרישות לאינסולין (15%-), מקבילה ל-4 IU- ביום, לאחר המודיאליזה, עם מובהקות סטטיסטית גבולית.
מגבלות המחקר כוללות גודל מדגם קטן; מתן אינסולין בגישה תוך-ורידית, עובדה המונעת הכללת הממצאים למתן תת-עורי של אינסולין.
לאור זאת, התוצאות תומכות בהפחתה סיסטמית של האינסולין האקסוגני הבזאלי, בשיעור של 25%, בחולים עם סוכרת מסוג 2, העוברים המודיאליזה ביממה לאחר המודיאליזה.
Diabetes Care. Published online March 9, 2010
לידיעה במדסקייפ