מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון Journal of the American Nephrology Society ב- 26 באוגוסט, עולה כי שונות בערכי המוגלובין הינה נפוצה בקרב חולי דיאליזה באירופה, אולם היא אינה מנבאת באופן בלתי תלוי תמותה בחולים אלו.
המומחים מציינים כי שונות בערכי ההמוגלובין קיימת באופן בלתי נמנע באוכלוסית המטופלים בדיאליזה, ובעוד ששונות זו יכולה להיות מוגדרת באמצעות מספר בדיקות כמותיות, לא ברור האם חולים מצויים בסיכון מוגבר לאור שונות זו.
החוקרים תיארו מספר משתנים הקשורים בשונות הנ"ל, ויתכן כי מידע זה יסייע בהערכת הסיכון הכרוך בהשתנות ערכי ההמוגלובין בכל חולה.
חולי מחלת כליות כרונית ידועים כסובלים מתנודות רבות בערכי ההמוגלובין שלהם. הסבר אחד לתופעה הינו השימוש בברזל ובחומרים מעודדי יצירת כדוריות דם אדומות (ESAs - erythropoiesis-stimulating agents).
מחקרים שבוצעו בעבר לא הגיעו למסקנות עקביות באשר להשלכות של שונות בערכי המוגלובין על תוצאות החולה.
לדברי החוקרים, במחקר הנוכחי הודגם כי שונות בערכי ההמוגלובין אינה מגבירה את הסיכון לתמותה בקרב חולי דיאליזה.
במסגרת המחקר נכללו 5,037 חולי דיאליזה באירופה אשר טופלו במהלך שנתיים. החוקרים ביקשו לבדוק את הקשר בין שונות בהמוגלובין ובין תמותה מכל הסיבות ותמותה קרדיו-וסקולארית, יחד עם משתנים הקשורים בהשתנות גבוהה של ערכי ההמוגלובין.
השתנות ערכי ההמוגלובין נמדדה באמצעות סטית תקן, סטית תקן שארית, זמן בערכי המטרה (11.0 – 12.5 ג/ד"ל), תנודות לאורך ערכי הסף, והשטח מתחת לעקומה.
מתוצאות המחקר עולה כי בהשוואה לחולי דיאליזה ידועים, חולים חדשים הדגימו שונות גבוהה יותר משמעותית בערכי ההמוגלובין. סטית תקן שארית הייתה דומה לזו שתוארה במחקרים קודמים, בעוד שתנודות מעל ערכי המטרה היו פחות שכיחות.
מנבאים מובהקים של שונות מוגברת, בהתבסס על רגרסיה לוגיסטית, כללו גיל, BMI (body mass index), היסטוריה של מחלה קרדיו-וסקולארית, משך הדיאליזה, ערכי האלבומין בדם, המוגלובין, שימוש ב- ACEi (angiotensin-converting enzyme inhibitors) או ב- ARB (angiotensin receptor blockers), שימוש ב- ESA, סוג הגישה לדיאליזה, שינו בגישה לדיאליזה ומספר אשפוזים.
במהלך מעקב חציוני של 12.4 חודשים (טווח בין רבעוני, 7.7 – 17.4), סטית תקן, סטית תקן שארית, משך זמן בערכי מטרה, והשטח מתחת לעקומה לא ניבאו תמותה כללית או תמותה קרדיו-וסקולארית.
לדברי המומחים, המחקר הנוכחי עומד בסתירה לממצאי מחקר קודם שהתבסס על מאגר נתונים אמריקאי.
במחקר הנוכחי, הסיכון לתמותה גבר בחולים עם רמות המוגלובין נמוכות לאורך זמן (< 11 ג'/ד"ל; יחס סיכון, 2.34; 95% CI, 1.24 – 4.41), ובאלו שהדגימו תנודות בערכי בין טווח המטרה ומתחת ל- 11 ג'/ד"ל (סיכון יחסי 1.74; 95% CI, 1.00 – 3.04).
על סמך הממצאים הנ"ל, הסיקו החוקרים כי שונות בערכי המוגלובין הינה נפוצה בחולי דיאליזה באירופה, אולם היא אינה מנבאת תמותה באופן בלתי תלוי.
המומחים מציינים כי חוזקו של המחקר הנוכחי הוא בכך שנעשו מדידות רבות של שונות, נאסף מידע קליני רב ובוצעו ניתוחים סטטיסטים מתאימים. הם מוסיפים כי שני המחקרים הסותרים בוצעו היטב, ויתכן כי הבסיס לממצאים השונים הוא בכך שהמוגלובין מייצג למעשה שורה של משתנים אחרים אשר עלולים להיות כרוכים בתחלואה או תמותה, וכי השתנות המוגלובין מהווה תרומה מינימאלית באירועי תחלואה.
בין מגבלות המחקר יש לציין את היותו רטרוספקטיבי ותצפיתי, השימוש במידע ממרכז דיאליזה יחיד, הוצאה מן המחקר של 44% מן המועמדים לו, משך תצפית קצר, וחסרים מסוימים במידע הקליני, לדוגמא, ערכי ברזל. בנוסף, בהשוואה למחקר הקודם שפורסם בנושא, במחקר הנוכחי היה מדגם נבדקים קטן יותר.
לטענת המומחים, תוצאות המחקר הנוכחי והמחקר הקודם עשויות לספק מידע למחקרים עתידיים בנושא, ויתכן כי יש מקום לערוך מחקרים פרוספקטיביים, גדולים יותר ורב-מוסדיים.
J Am Nephrol Soc.
לידיעה במדסקייפ