חדשות

האם לתוספי שמן דגים תועלת בטיפול בחולים עם שתל ורידי-עורקי לדיאליזה? (JAMA)

03/05/2012

 

מאת ד"ר עמית עקירוב

 

בחולים עם מחלת כליות בשלב-סופני ושתל עורקי-ורידי סינתטי, מתן תוספי שמן דגים לא הביאה להפחתה משמעותית בפטנטיות של השתל, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA.

 

עם זאת, תואר שיפור במספר יעדים משניים, כולל הפחתת שיעור אירועי קרישיות-יתר, הזמן עד לתרומבוזיס ובתדירות התערבויות רדיולוגיות וניתוחיות, כמו גם שיפור בתוצאות הקרדיווסקולאריות.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אפשרויות הגישה לטיפולי דיאליזה כיום כוללות פיסטולה עורקית-ורידית, שתל עורקי-ורידי סינתטי וצנתר ורידי מרכזי. למרות ששתל עורקי-ורידי סינתטי היה בעבר הגישה הנפוצה ביותר, כיום השתל הסינתטי משמש רק ב-21% מהמקרים לאור שכיחות גבוהה של אירועי תרומבוזיס.

 

עד כה, התערבויות רבות ושונות לא הצליחו להביא לירידה עקבית בשיעורי תרומבוזיס. החוקרים מוסיפים כי חומצות שומן אומגה-שלוש המצויות בשמן דגים עשויות למנוע התפתחות היצרות ותרומבוזיס של שתל עורקי-ורידי בשל השפעות נוגדות-חמצון, אנטי-פרוליפרטיביות והשפעות מרחיבות כלי דם. עם זאת, מחקרים מוקדמים להערכת שמן דגים היו קטנים והעלו תוצאות סותרות.

 

כחלק ממחקר FISH (Fish Oil Inhibition of Stenosis in Hemodialysis Grafts) חולקו באקראי 205 חולים עם מחלת כליות בשלב 5, לטיפול בקפסולות שמן דגים (ארבע קפסולות של 1 גרם ביום; 101 משתתפים) או פלסבו (100 חולים), החל משבעה ימים לאחר יצירת השתל, למשך 12 חודשים. היעד העיקרי היה שיעור השתלים שלא נותרו פתוחים במהלך 12 חודשים.

 

אמנם תועדה עדיפות לשמן דגים מבחינת הפטנטיות של השתל, אך לא היה הבדל מובהק סטטיסטית (48% עם צריכת שמן דגים לעומת 62% עם פלסבו – סיכון יחסי של 0.78, p=0.06).

 

עם זאת, דווח על הבדלים מובהקים ביעדים המשניים. שיעור כשלון השתל היה נמוך משמעותית בקבוצת החולים שנטלו שמן דגים, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (3.43 ו-5.95 ל-1000 ימי טיפול, בהתאמה; P<0.001). בנוסף, תדירות אירועי תרומבוזיס הייתה קטנה במחצית בקבוצת הטיפול בשמן דגים (1.71 לעומת 3.41 ל-1000 ימי טיפול, p<0.001) ונדרשו הרבה פחות התערבויות לתיקון (2.89 לעומת 4.92 ל-1000 ימי טיפול, p<0.001).

 

בהשוואה לקבוצת הפלסבו, בקבוצת הטיפול בשמן דגים נרשמה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של פטנטיות שתל ללא אירועים והעדר אירועי תרומבוזיס במהלך 12 חודשים (32% לעומת 48%, HR=0.68, p=0.045 ו-47% לעומת 67%, p=0.03, בהתאמה). הבדלים מובהקים נוספים בהערכת יעדי סיום משניים כללו שיפור בשיעורי ההישרדות ללא-אירועים קרדיווסקולאריים (HR=0.43, p=0.04) וכך גם ירידה בלחץ הדם הסיסטולי ובסך התרופות להורדת לחץ דם.

 

למרות שהסיכון ליעד הסיום העיקרי לא היה נמוך משמעותית עם טיפול בשמן דגים, יש לקחת בחשבון את התועלת הקלינית שתועדה עבור יעדי הסיום המשניים.

 

JAMA. 2012;307:1809-1816

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני