שיעור כשלונות הטיפול והתמותה נמוכים יותר בחולים לאחר השתלת כליה, בהשוואה למטופלים בהמודיאליזה ביתית, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-35 מטעם ה-American Society of Nephrology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ממחקרים קודמים עלה כי שיעורי ההישרדות טובים יותר עם השתלה בהשוואה לדיאליזה קונבנציונאלית, וכי התוצאות הטובות ביותר הן עם דיאליזה ביתית אינטנסיבית בהשוואה לדיאליזה קונבנציונאלית.
במסגרת המחקר הנוכחי ערכו החוקרים השוואה בין דיאליזה ביתית ובין השתלת כליה במרכז טיפול שלישוני גדול. הם בחנו את שיעורי ההישרדות והאשפוזים בשתי הקבוצות.
התוצא העיקרי של המחקר היה הזמן עד לתמותה או כשלון טיפול. תוצאים משניים כללו את הזמן עד לאשפוז ראשון, שיעור האשפוזים ומספר הימים שבילו החולים בבית החולים.
173 החולים בקבוצת טיפולי דיאליזה השלימו לפחות 16 שעות דיאליזה ביתית בכל שבוע. כשלון טיפול הוגדר כמעבר קבוע למשטר אחר שאינו דיאליזה ביתית אינטנסיבית, דוגמת דיאליזה פריטונאלית או דיאליזה במרכז רפואי.
1,517 החולים לאחר השתלה סווגו לפי סוג התרומה; 673 חולים קיבלו תרומה מן החי, 642 קיבלו תרומה לפי קריטריונים סטנדרטיים ו-202 קיבלו תרומה לפי קריטריונים רחבים יותר.
המעקב המינימאלי ארך 6 חודשים וניתוח הנתונים כלל 285 אירועים.
לאחר תקנון להבדלים במאפיינים, בכל שלוש תתי הקבוצות של חולים לאחר השתלה תועד יחס סיכון נמוך יותר לתוצא העיקרי של זמן עד לכשלון טיפול או תמותה. במילים אחרות, התוצאות הכוללות היו טובות יותר בחולים אלו, בהשוואה לאלו תחת טיפולי דיאליזה ביתית אינטנסיבית.
במהלך שלושת החודשים הראשונים לטיפול, שיעור האשפוזים היה נמוך יותר בקבוצת מטופלי דיאליזה, בהשוואה לחולים לאחר השתלה מן החי או השתלה לפי קריטריונים רחבים. במהלך השנה הראשונה לטיפול, השיעור היה נמוך יותר בחולי דיאליזה, בהשוואה לחולים לאחר השתלה לפי קריטריונים סטנדרטיים.
על-בסיס הנתונים הללו החוקרים מסכמים כי השתלה מלווה בתוצאות טיפול טובות יותר והישרדות חולים טובה יותר בהשוואה לדיאליזה, אך מלווה גם בסיכון מוגבר לאשפוזים מוקדמים בטווח הקצר. עם זאת, בטווח הארוך, הסיכון לאשפוז מוקדם בקבוצת המושתלים נמוך יותר ודומה יותר לזה של חולי דיאליזה.
מתוך הכנס השנתי ה-35 מטעם ה-American Society of Nephrology
לידיעה במדסקייפ