במאמר כתוב היטב המתפרסם היום ב"הארץ" המציג בצורה מרתקת תוך הבאת דוגמאות מאוד רלבנטיות מהחיים האמיתיים מעלה פרופ' אבינועם רכס את אחת הבעיות הקשות שאיתן מתמודדת הרפואה כיום. השאלה שבה דן רכס היא האם האינטרס הקיומי של חברות התרופות לפתח ולמכור תרופות חדשות, יחד עם הכוח וההשפעה האדירים שיש להן על הקהיליה הרפואית גורמים לכך שהרפואה "ממציאה" מחלות כדי שניתן יהיה למכור עבורן תרופות או בלשון שהוא משתמש בו "לחרחר מחלות"... ?
כדוגמאות מביא רכס את נושא יתר לחץ דם (יל"ד) כשהשאלה היא מתי יש להגדיר מטופל כסובל מיל"ד, כאשר ברור שכל 1 מ"מ כספית לכאן או לכאן בהגדרה יכול להשפיע על מכירות של מיליארדי $ של תרופות ליל"ד...דוגמא נוספת - התקרחות , שאליבא חברות התרופות הפכה למחלה או בעייה קשה עם השלכות פסיכולוגיות ותעסוקתיות המחייבת פיתרון רפואי, וכן גם תסמונת הרגליים הרגיזות שהפכה לטעמו מתופעה טבעית ולא מזיקה למחלה קשה ובעייתית...
רכס מבקר גם את התקשורת, הפופולארית והמקצועית, אשר רותמת עצמה לקמפיינים הללו של תעשיית התרופות.
הפתרון לדעתו הוא שהגדרת המחלות והטיפולים בם יהיו בידי גופים אקדמיים מקצועיים בלתי תלויים, אשר יהיו חייבים להציג כל קשר פיננסי שיש להם עם התעשייה, במידה ויהיה.
למאמר בהארץ
הערת עורך מדור שיווק מנהל רפואי (בעז גנזבורג) : ראשית, כדאי לקרוא בסוף הכתבה בהארץ גם חלק מהתגובות של הקוראים שם...חלקן כרגיל במקומותנו גסות ובוטות ללא צורך, אך יש גם כמה תגובות ענייניות ומעניינות.
שנית, ברור שלתעשיית התרופות יש אינטרס לטפל ביותר מטופלים/חולים, כשם שלחברות הנשק יש אינטרס לקיומו של עולם עם יותר עימותים וסכסוכים צבאיים...(ויש כידוע לא מעט תיאוריות קשר על מעורבות תעשיית הנשק ביזימת סיכסוכים ומלחמות...). האם חברות התרופות אכן עוברות את הקו האתי ובאמת "ממציאות" מחלות, כשהקהיליה הרפואית , בגלל תלותה בתעשייה וטובות ההנאה שהיא מקבלת מהתעשייה נכנעת לכך ? גם מניתוח הדוגמאות שמביא רכס אנו לא משוכנעים לחלוטין שזה באמת המצב. לטיפול מוקדם יותר גם ברמות יל"ד המוגדרות כיום עדיין כתקינות יש עדויות תומכות, אם כי הנושא עצמו עדיין במחלוקת (ראה ההתדיינות שהצגנו בנושא מתוך כנס החוג ליל"ד של האיגוד הנפרולוגי בין פרופ' צימליכמן לפרופ' פרן ). צריך לזכור שגם ההגדרה הקיימת של יל"ד לא נכתבה בספרי הקודש או ע"י אצבע אלוהים - קבעו אותה רופאים שהעריכו בזמנו שמעל 140/90 מ"ג כספית צריך לטפל, אבל גם אז אגב ההמלצה הייתה שצריך לשאוף ל-120/80 מ"ג כספית.... דיון דומה קיים גם בנושא הכולסטרול ולא מכבר הבאנו דיון מומחים שעסק בכך (ראה כאן).
אגב, אנחנו לא מתביישים לאמר שההתדיינויות האלה הופקו עם חסויות של חברות תרופות, אפרופו ההתייחסות לתקשורת במאמרו של רכס. יחד עם זה, הדיון עצמו הוא לדעתנו מקצועי, אובייקטיבי וללא כל צנזורה או הטייה מכוונת מצד התעשייה, כך שניתן להערכתנו, אם כי נסכים שזה לא תמיד קל ופשוט, להסתייע בתעשייה מצד אחד, ומצד שני לשמור על אובייקטיביות ואתיקה.
ובנושא ההתקרחות אגב , אם תרשו לי הערה אישית, גם בתור "קרח גאה" ברור לי שיש כנראה מספיק גברים, כנראה צעירים יותר... שהתופעה מטרידה אותם ומפריעה להם. גם בעבר הרחוק יותר, עוד לפני כניסת חברות התרופות לתמונה, ניסו רבים להתמודד עם הבעיה באמצעות פיאות והשתלות, ואם אכן לחלק מסויים מתן טיפול תרופתי מוקדם יכול למנוע או להאט התקרחות - אין רע בכך.
מילת המפתח היא כנראה רפואה מבוססת עובדות. (EBM ) . כאשר ההגדרה של מחלה או תסמונת והטיפול התרופתי בה תעשה על בסיס מחקרים אובייקטיבים (וגם מחקרים הממומנים ע"י חברות תרופות יכולים וצריכים בהחלט להיות אובייקטיבים ואמינים) וניתוח מידע אמין ובלתי מוטה, לעובדה שהתעשייה תמכה כך או אחרת בתהליך הגדרת המחלה, יהיה פחות חשיבות.
בכל מקרה אין ספק שזהו מאמר חשוב שצריך לחדד את הרגישות והזהירות של כל מי שעוסק במקצוע: רופאים, תקשורת, והחברות עצמן.