חוקרים שבדים מצאו כי כ-30% מהנשים עם בולימיה נרבוזה (Binge Eating Bulimia Nervosa) עלולות לסבול מחוסר איזון של הורמוני המין.
לדברי החוקרים, בחלק מהנשים עם הפרעות אכילה קומפולסיביות, רמות הטסטוסטרון מוגברות. הם מצאו כי שליש מהנשים הבולימיות סובלות מהפרעות מטבוליות העשויות להסביר את הפרעת האכילה. במקרים רבים, הפרעות אלו משקפות את הביטוי ההורמונלי של החולה, ולא תחלואה נפשית כלשהי.
מהמחקר עולה כי לבולימיה יש מרכיבים הורמונלים וגנטיים, וכן מרכיבים פסיכולוגיים. חוסר האיזון ההורמונלי נובע מעליה ברמות טסטוסטרון וחסר של אסטרוגן. ההנחה היא כי רמה גבוהה מדי של טסטוסטרון מעוררת את תחושת הרעב והתשוקה למזונות עתירי-קלוריות, עשירים בסוכר ושומן.
21 נשים בולימיות טופלו בגלולות המכילות בעיקר אסטרוגן. בתוך 3 חודשים, מחציתן דיווחו על ירידה בתחושות הרעב, וירידה בתשוקה למאכלים שומניים ומתוקים. 3 מהנשים טענו כי הטיפול הביא לריפוי מלא של מחלתן. החוקרים טוענים כי מדובר בהשפעה חזקה מאוד, וכי טיפול הורמונלי עשוי להיות אלטרנטיבה טובה לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
לרוב, בולימיה מוגדרת כהפרעה פסיכולוגית, המטופלת בשיטות פסיכותרפיה, כאשר CBT (Cognitive-Behavioral Therapy) הוא אחד מהטיפולים הנפוצים.
על-פי קריטריוני DSM-IV-TR, הגדרת בולימיה תתקיים בנוכחות 4 מהקריטריונים הבאים:
- אירועים חוזרים של אכילה מוגזמת – החולים אוכלים הרבה יותר מאנשים נורמלים, ביחד עם תחושה שאינם יכולים להפסיק או לשלוט באוכל.
- פיצוי חוזר ובלתי-הולם בעקבות האכילה המוגזמת – דוגמאת נטילה מוגזמת של משלשלים, צום, פעילות גופנית עד התשה, או הקאות יזומות.
- שני הקריטריונים הקודמים התקיימו באופן חוזר, לפחות פעמיים בשבוע, במהלך 3 החודשים האחרונים.
- ביקורת עצמית מוגזמת בכל הקשור למשקל וצורת גופם.
לרוע המזל, קשה מאוד לאבחן בולימיה, מאחר שבניגוד להפרעות אכילה אחרות, דוגמאת אנורקסיה, החולים הבולימיים הינם בעלי גובה ומשקל תקינים, ובשל תחושות האשמה והבושה הנלוות להפרעה, למדו כיצד להסתיר את התסמינים. ההשפעה ארוכת הטווח כוללת תת-תזונה, שעשויה להיות התסמין הראשון שיסיט את תשומת הלב של הרופא להפרעה.
לידיעה ב-Medical News Today