מחקר חדש מראה, כי תסמינים דיכאוניים אינם קשורים בניטור עצמי של המשקל בקרב נשים שמנות.
לדברי החוקרים, עודף משקל והשמנה קשורים, ככל הנראה, בתסמינים דיכאוניים, בעיקר בקרב נשים. ממצאים ממחקרים קודמים הראו, כי תדירות שקילה גבוהה יותר קשורה בירידה גדולה יותר או בעלייה פחותה במשקל. מאחר וקיים מידע מצומצם אודות ההשפעות של ניטור עצמי על ה-BMI בקרב מבוגרים בעלי עודף משקל עם או ללא דיכאון, ביקשו החוקרים לבחון את הנושא תוך שימוש בנתונים מסקר אפידמיולוגי מבוסס אוכלוסיה.
במסגרת המחקר, השתמשו החוקרים בנתונים ממחקר עוקבה גדול, שסקר 4655 נשים בגילאי 40-65 בין נובמבר 2003 לפברואר 2005. בהמשך, העריכו החוקרים את הקשרים בין דיכאון, תדירות שקילה עצמית, BMI וגורמים דמוגרפיים (גזע/מוצא, מצב תעסוקתי, עישון, גיל והשכלה).
נמצא, כי תדירות שקילה עצמית גבוהה יותר והיעדר מצב דיכאוני היו קשורים באופן בלתי תלוי ב-BMI נמוך, ללא אינטראקציה בין דיכאון ושקילה עצמית.
בנוסף, שקילה עצמית תכופה נראתה קשורה ב-BMI נמוך יותר בנשים הסובלות מעודף משקל, הן בנשים דיכאוניות והן בנשים שאינן סובלות מדיכאון.
לסיכום, תוצאות המחקר מראות, כי לאחר תיקון ל-BMI, לא נמצא קשר משמעותי בין מצב רוח דיכאוני וניטור עצמי של המשקל במדגם של נשים מבוגרות מהקהילה. לאור העובדה שהשמנה ודיכאון קשורים בקשר חיובי, ומאחר ושקילה עצמית מגינה מפני עלייה במשקל, יש לבחון את האפשרות ששקילה תכופה בקרב המעוניינים לרדת במשקל משפרת את מצב הרוח.
לדברי החוקרים, על המחקרים בעתיד לבחון את הקשרים הסיבתיים בין דיכאון או פקטורים קוגניטיביים אחרים ובין יעילות שקילה עצמית תכופה במהלך ניסיון לרדת במשקל.
לידיעה במדסקייפ