ממחקר חדש, שהוצג בכינוס השנתי ה-24 של ה-American Society for Bariatric Surgery, עולה כי אכילת בולמוס, גיל מבוגר וחיבה למתוקים קשורים בתוצאה גרועה לאחר ניתוח gastric-band לפרוסקופי.
החוקרים מציינים, כי תוצאות גרועות הוגדרו כניתוח חוזר עם איבוד הרצועה, או ציון BAROS (Bariatric Analysis and Reporting Outcome System) נמוך מ-3. הציון כלל אנליזה של התוצאות לאחר הניתוח, כולל ירידה במשקל, איכות חיים, ושיפור בתחלואה נלווית הקשורה בעודף משקל. ציונים של 3 ומטה מצביעים על תוצאות פחות טובות או גרועות.
במחקרם, החוקרים עקבו אחר 380 חולים שעברו ניתוח gastric-band לפרוסקופי בין דצמבר 1996 ונובמבר 2004. מתוך חולים אלה, 78% היו נשים, עם משקל התחלתי ממוצע של 125 ק"ג ו-BMI ממוצע של 44.3 ק"ג/מטר בריבוע. הגיל הממוצע היה 41 שנים, אך נע בין 17 ל-66 שנים. בנוסף למשתנים דמוגרפיים והרגלי אכילה, החוקרים ניתחו את התוצאות ביחס לתחלואה נלווית ולניסיון של המוסדות השונים, שבהם בוצעו הניתוחים.
עד אפריל 2004, החולים עברו הליך דו-שלבי: הם קיבלו את הרצועה, ולאחריה עברו הטיה מרתית-לבלבית ומעקף תריסריון למקרה שהרצועה תיכשל. בהמשך, הנחת הרצועה פלוס כריתת קיבה לפרוסקופית ומעקף קיבה לפרוסקופי מסוג roux-en-Y בוצעו בהליך יחיד בכדי לגבות את החולים במקרה של כישלון.
בסופו של דבר, החוקרים יכלו לעקוב אחרי 98% מהמשתתפים (משך מעקב ממוצע 5 שנים).
עפ"י הדיווח, בסוף המעקב, 252 (66%) מהחולים עדיין היו עם רצועות, כולל 21 שהזדקקו להנחה חוזרת של הרצועה. חולים אלה איבדו בממוצע 40% מהמשקל העודף שלהם, ושמרו על BMI ממוצע של 35-37 ק"ג/מטר מרובע למשך עד 8 שנים, על אף שמספר החולים שירדו מהמעקב גדל עם הזמן- לאחר שמונה שנים 35 חולים בלבד נותרו במעקב.
לדברי החוקרים, אכילת בולמוס הייתה המנבא היחיד החזק ביותר לתוצאה גרועה (1.89=hazard ratio). בהשוואה לחולים שלא בלסו, הסיכון לבעיה היה גדול יותר ב- 89% בקרב אלה שבלסו. אהבת מתוקים היא הבאה בתור, עם hazard ratio של 1.44. ולבסוף, גיל ברביעון הגבוה ביותר היה קשור ב-hazard ratio של 1.3, בהשוואה לאלה ברביעון התחתון.
מממצאים אלה, החוקרים הסיקו כי המועמדים הטובים ביותר לניתוח gastric-band הם צעירים יחסית, בעלי מוטיבציה גבוהה, שאינם בולסים או מכורים למתוקים, עם BMI התחלתי נמוך מ-45 ק"ג/מטר בריבוע.
לידיעה במדסקייפ