מאת ד"ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism ב- 25 במרץ, עולה כי ניתן להבדיל בין סוגים שונים של אנורקסיה נרבוזה ע"י קביעת רמות של פפטידים מווסתי תאבון (appetite-regulatory peptides) מסויימים.
לדברי החוקרים, חולי אנורקסיה נרבוזה עם התנהגות שכוללת זלילות והקאות או שימוש במשלשלים, מציגים פרופיל שונה של appetite-regulatory peptides בהשוואה לחולים אשר נמנעים מאכילה.
במחקר הנוכחי נכללו 4 קבוצות מותאמות גיל של נשים צעירות: בראשונה, 22 שהציגו דפוס של אכילה מוגבלת, בשניה, 10 שהציגו דפוס של זלילות והקאות/שימוש במשלשלים, בשלישית, 16 חולות בולימיה נרבוזה בעלות משקל תקין, וברביעית, 9 נשים בריאות ששימשו כקבוצת ביקורת.
החוקרים בדקו את הפרופילים לאורך שעות היממה (circadian) של מספר חומרים - orexigenic hormone ghrelin, putative anorexigenic hormone obestatin, ו anorexigenic hormone peptide YY (PYY).
מתוצאות המחקר עולה כי רמות ghrelin ו obestatin לאורך היממה היו גבוהות יותר בקבוצה הראשונה בהשוואה לקבוצת הביקורת, ונמוכות יותר בקבוצה השנייה והשלישית (p < 0.001). לעומת זאת, רמות PYY היו נמוכות בשלושת הקטגוריות של הפרעות האכילה, עובדה העשויה להפוך אותו למתאים כסמן להפרעה בויסות התאבון בחולים עם הפרעות אכילה.
עוד עולה כי בקבוצה השנייה והשלישית יחס acylated ghrelin ל- total ghrelin היה נמוך משמעותית (p < 0.001), בעוד יחסי obestatin ל- acylated ghrelin ו PYY ל- acylated ghrelin היו מוגברים בשתי קבוצות אלו (p < 0.0001).
החוקרים מסבירים כי רמות נמוכות מאוד של ghrelin ויחסים מוגברים של anorexigenic peptide ל- orexigenic peptide, מתאימים להעדר הסתגלות למצב של הרעבה או לקלות רבה יותר להתמודד עם תת תזונה.
החוקרים מסיקים כי מחקר זה מדגיש את הערך הפוטנציאלי הגלום בהוספת סמנים ביולוגיים בסיווג הפרעות אכילה.
J Clin Endocrinol Metab 2010
לידיעה במדסקייפ