משקל נמוך עלול להיות דווקא חיסרון עבור מי שזקוק לשתלת דפיברילטור (ICD) , כך עולה מאנליזה שהקיפה למעלה מ-80,000 מושתלי ICD שהשתתפו ברג'יסטרי לאומי אמריקאי, אשר הוצג ב-ACC האחרון.
בסקר נמצא שבקרב הקבוצה שהיוותה 1.7% מכלל המשתתפים אשר הייתה בתת משקל (הוגדר ע"י BMI>18.5 ) הסיכון לסיבוכים במהלך ההשתלה ומשך שהייה באישפוז ארוך יותר לאחריה, ותמותה בתוך בית החולים, היה גבוה יותר באופן משמעותי. החוקרים מציינים שהסיכון בקרב אלה הסובלים מהשמנת יתר (BMI>30 שהיוו אגב כ-40% מהמשתתפים) היה דומה לאלה שהיו במשקל תקין.
להלן תוצאות המעקב ע"פ תתי הקבוצות המחולקים לפי רמות BMI
| יעד מחקרי |
BMI <18.5
(תת משקל)
n=1434 (%) |
BMI >18.5 to <30
(משקל תקין) n=48 539 |
BMI >30
(השמנת יתר) n=33 339 (%) |
OR (95% CI)a |
p |
| כל סיבוך שהוא |
5.2 |
2.3 |
2.1 |
2.15 (1.68–2.75) |
<0.0001 |
| תמותה בבית החולים |
0.8 |
0.3 |
0.3 |
2.27 (1.21–4.27) |
0.01 |
החוקרים מציינים שלא נעשו התאמות לגורמי סיכון נוספים הקשורים ל-BMI נמוך.
כמו כן, מטופלים בתת משקל שהו למשך תקופה ארוכה בבית החולים מאשר בעלי משקל תקין עם יחס סיכון יחסי לשהות של מעל 3 ימים של 1.62 שהיה מובהק סטטיסטי עם p<0.0001 .
הסיבוכים העיקריים של בעלי המשקל הנמוך היו חזה אוויר (Pneumothorax) , ושטפי דם מקומיים פנימיים (המטומות), עם שכיחות של 2.1% ו-1% לעומת 0.3% ו-0.4% בבעלי משקל תקין.
החוקרים שהציגו המחקר המליצו לנקוט גישות הידועות כמקטינות סיכון ל-Pneumothorax כאשר ידוע מראש שהמטופל נמצא בתת משקל (כמו למשל הגישה הספלית או האקיסלרית). בנוסף מציעים החוקרים לשקול את המינונים של התרופות נוגדות הטסיות ונוגדות הקרישה שמקבלים מטופלים עם תת משקל, שכן ייתכן שהקטנת מינון עשוייה להפחית הסיכון לסיבוכים.
לדיווח במדסקייפ