מגפת ההשמנה הביאה לעליה בשכיחות בני הנוער הפונים לטיפול רפואי בעקבות סיבוכים לאחר ירידה ניכרת במשקל הגוף, כאשר במהלך שש השנים האחרונות נרשמה עליה של פי חמש בשיעור המתבגרים שאושפזו לבתי חולים באוסטרליה בשל הפרעות אכילה לא-ספציפיות.
החוקרים מסבירים כי לקביעת אבחנה של אנורקסיה נרבוזה משקל החולים חייב להיות נמוך משמעותית. מתבגרים עם הפרעות אכילה לא-ספציפיות אינם עונים על הקריטריונים המקובלים לאבחנת אנורקסיה נרבוזה מאחר ואינם סובלים מתת-משקל. למרות זאת, הם חשופים לאותם סיבוכים מסכני חיים של ירידה במשקל. גורמי סיכון להפרעות אכילה כוללים מגבלות תזונתיות, חוסר שביעות רצון ממראה הגוף וחשש בנוגע למשקל הגוף.
החוקרים ממלבורן מדווחים במאמר שפורסם במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Pediatrics על ממצאים משתי קבוצות של מתבגרים: 73 שאובחנו עם אנורקסיה נרבוזה ו-26 שאובחנו עם הפרעות אכילה לא-ספציפיות. התפקוד הקוגניטיבי של משתתפים בשתי הקבוצות היה דומה, כפי שנקבע לאחר הערכת פסיכיאטר, וגם הפרופיל הפסיכולוגי שלהם היה דומה.
החוקרים זיהו עליה דרמטית בשכיחות הפרעות אכילה רסטריקטיביות במתבגרים שענו על כל הקריטריונים האבחנתיים לאנורקסיה נרבוזה, למעט משקל גוף נמוך. במתבגרים אלו תועדה שכיחות גבוהה יותר של אשפוזים בשל סיבוכים רפואיים אקוטיים, למרות שלא ענו על הקריטריון של משקל נמוך. עוד עולה מהנתונים כי בחולים מאושפזים עם הפרעות אכילה לא-ספציפיות פרופיל הסיבוכים מסכני החיים היה דומה לזה של מתבגרים עם אנורקסיה נרבוזה, כולל תסמונת הזנה מחדש.
חומרת הסיבוכים הרפואיים, כולל קצב הלב הנמוך ביותר, חומרת סינוס ברדיקרדיה והיארעות היפופופסטמיה, הייתה דומה סטטיסטית בשתי הקבוצות.
בשנת 2010 תוארו לראשונה סיבוכים רפואיים עקב ירידה במשקל במתבגרים שלא ענו על הקריטריונים האבחנתיים לאנורקסיה נרבוזה. התופעה תוארה גם בניסוי Minnesota Starvation Experiment בשנים 1943-1944.
החוקרים מסבירים כי על רופאים להעריך ביתר זהירות מתבגרים בעלי משקל גבוה יותר, במידה ויורדים באופן ניכר במשקל הגוף. במחקר הנוכחי, היקף הירידה במשקל ומשך הירידה במשקל היו דומים בשתי הקבוצות, זאת למרות שבקבוצה אחת המשתתפים סבלו מתת-משקל, אך לא כך היה בקבוצה השניה. לאור זאת, ייתכן כי המאפיינים הקליניים שתוארו בחולים עם אנורקסיה נרבוזה והפרעות אכילה לא-ספציפיות נובעים יותר מתגובה פיזיולוגית לירידה הקיצונית במשקל הגוף בפרק זמן קצר, ולא לתת המשקל עצמו.
לעיתים קרובות רופאים אינם מזהים שינויים פיזיולוגיים, בפרט סיבוכים קרדיווסקולאריים מסכני-חיים על-רקע ירידה במשקל. הדבר עלול להוביל לעיכוב באבחנת הפרעות אכילה לא-ספציפיות וזיהוי אי-יציבות רפואית על-רקע אבחנה זו.
מהנתונים עולה עוד כי על רופאים להדריך מתבגרים שמנים על הרגלי תזונה בריאה, ולא להמליץ על ירידה במשקל בלבד.
Pediatrics. Published online August 25, 2014
לידיעה במדסקייפ