אין סיבה אחת בלבד היכולה להסביר את השכיחות הגבוהה של השמנת יתר בחולים עם הפרעה ביפולרית. במחקר חדש מציעים החוקרים כי ייתכן ואינטראקציה של מספר גורמים המשפיעים בסופו של דבר באופן ישיר או בלתי ישיר על הפעילות הגופנית והפרעות אכילה, מובילים להשמנת יתר באוכלוסיה זו.
החוקרים מציינים כי מומחים רבים בתחום תולים את האשמה להשמנת יתר בחולים הפרעה ביפולרית בתרופות פסיכיאטריות, דוגמאת ליתיום, Atypical antipsychotic, ו-anticonvulsants.
עם זאת, הקשר בין השמנת יתר והפרעה ביפולרית תואר הרבה לפני שהתרופות האלו היו קיימות בשוק, עובדה המרמזת כי השפעת התרופות היא רק פקטור אחד מבין רבים.
החוקרים סקרו את הספרות בחיפוש אחר מחקרים שפורסמו משנת 1966 בהקשר להשמנת יתר והפרעה ביפולרית. הם מצאו 92 מחקרים בנושא.
נמצא קשר של 68% בשכיחות השמנת יתר ועודף משקל עם הפרעה ביפולרית, שמצידה מעלה את הסיכון לתחלואות נוספות, בעיקר מחלות קרדיווסקולריות, וסיכון מוגבר לניסיונות התאבדות.
מהממצאים עולה כי ייתכן וקיימת אינטראקציה בין תהליכים ביולוגיים, פקטורים פסיכולוגיים, סוציודמוגרפיים והתנהגותיים , להשפעה על השמנת יתר בחולים עם הפרעה ביפולרית.
תהליכים ביולוגים כוללים נטיה גנטית שעשויה להיות בבסיס שני המצבים. לדוגמא, סיפור משפחתי של הפרעות בנוירוטרנסמיטורים, או דיסרגולציה של מערכות סרטונין ודופמין, עליה בתחלופת נוראפינפרין, ופעילות יתר של ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל, עשויים להשפיע על יעילות האדיפוציטים.
חלק מהתרופות המשמשות לטיפול בהפרעות ביפולריות עשויים לעורר תאבון ע"י הפרעה לתהליכים נוירוכימיים במוח.
פקטורים פסיכולוגיים, דוגמאת תסמיני דיכאון אופיניים, כוללים חוסר פעילות גופנית ופיגור פסיכומוטורי, ומאפיינים אטיפיים של דיכאון ביפולרי דוגמאת ישנוניות-יתר והיפרפגיה, עשויים להעלות את הסיכון לאכילת בולמוס.
החוקרים מצאו גם מחקרים שמצאו קשר עם פקטורים סוציודמוגרפיים המעורבים בתחלואות של הפרעה ביפולרית והשמנת יתר, כולל הכנסה נמוכה, מיעוט שנות השכלה, והמודל לחיקוי מהורים הסובלים מהשמנת יתר.
החוקרים מסכמים כי יש לפתח התערבויות התנהגותיות בחולים עם הפרעה ביפולרית, כמו כן קיים צורך לשלב סקירה וטיפול בהפרעות אכילה בולמוסית בחולים עם הפרעה ביפולרית.
J Clin Psychiatry 2006;67:904-915.
לידיעה במדסקייפ