מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Circulation עולה כי גם בתקופת השיא של COVID-19 בסיאטל, הסיכון להדבקה בנגיף במהלך ביצוע מאמצי החייאה ע"י עובר אורח כחלק ממאמצי הטיפול בדום לב מחוץ לכותלי בית החולים היה נמוך מכדי להצדיק הימנעות מביצוע מאמצי החייאה.
נתוני המחקר מבוססים על מאגר OHCA (Out-of-Hospital Cardiac Arrest) שכלל חולים מאזור סיאטל ומחוז קינג, וושינגטון, הכולל כ-2.2 מיליון תושבים. המאגר כלל חולים שטופלו ע"י צוותי רפואה דחופה בין ינואר ועד 15 באפריל השנה.
בתקופה שבין 26 בפברואר ועד 15 באפריל, צוותי רפואה דחופה הגיבו ל-537 מקרי דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, 48.1% מהם טופלו ע"י צוותי הרפואה הדחופה. מקרים אפשריים או מתועדים של COVID-19 תועדו ב-3.7^ מאלו שנקבע מותם עם הגעת צוותי רפואה דחופה וב-6.5% מאלו שטופלו ע"י צוותים אלו. לא תועדו מקרים של COVID-19 באזורים הציבוריים בהם אירעו אירועי דום הלב.
מהנתונים עולה כי נדרש טיפול ב-100 חולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית חולים בכדי לגרום להדבקה של מטפל אחד (בהנחת שיעורי הדבקה של 10%) וכ-10,000 מאמצי החייאה ע"י עוברי אורח בכדי להביא למותו של מטפל אחד (בהנחת שיעורי תמותה עקב COVID-19 של 1%). מנגד, מאמצי החייאה ע"י עובר אורח מצילים את חייהם של 300 חולים מכל 10,000 מקרי דום לב פתאומי מחוץ לכותלי בית חולים.
הנחיות ביניים שפורסמו באפריל מטעם ה-American Heart Association ואיגודים אחרים המליצו כי עוברי אורח ישקלו את הסיכון לזיהום ויבצעו החייאה באמצעות עיסויים בלבד או החייאה סטנדרטית עם מסכת פנים על פניהם ועל פני הקורבן.
ממצאי המחקר עשויים להיות חשובים בהערכת המאזן בין הסיכון והתועלת של שינויי הנחיות להחייאת חולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים.
Circulation 2020
לידיעה ב-MedPage Today