דר' רויטל גנדלמן-מרטון, עורכת מדור נוירולוגיה
רקע
שיעור התמותה באפילפסיה גדול בשיעור של 1.6-9.3 בהשוואה לצפוי על פי הגיל. הסיבות לכך כוללות תאונות, התאבדות, סטטוס אפילפטיקוס, ו- sudden unexpected death in epilepsy (SUDEP). SUDEP הוא הסיבה השכיחה ביותר למוות בחולים עם אפילפסיה. השיעור הגבוה ביותר של SUDEP תואר בחולים העוברים הערכה טרם ניתוחית במרכזי אפילפסיה. הפרעות בתפקוד הלבבי והנשימתי הוצעו כסיבות אפשריות ל- SUDEP.
אספיקסיה עם התקפים חלקיים ללא פעילות קונבולסיבית תוארה לראשונה ע"י ג'קסון בסוף המאה ה- 19. גירוי חשמלי של הגירוס ההיפוקמפלי, האספקטים הוונטרלי והמדיאלי של האונה הטמפורלית, והחלק האנטריורי של האינסולה ושל הגירוס הלימבי יכול לגרום לדיכוי תנועות נשימה. בסדרות קטנות של חולים עם התקפים חלקיים נמדדה היפוקסמיה באמצעות אוקסימטר הן בילדים והן במבוגרים. לא נקבע האם הירידה במתח החמצן משקפת היפו-ונטילציה או שהיא נובעת מואזוקונסטריקציה פריפרית כתוצאה מההתקף.
מטרת העבודה היתה לקבוע את היארעות וחומרת ההיפוקסמיה האיקטלית בחולים עם אפילפסיה ממוקמת העוברים ניטור וידיאו- EEG, ומהם הגורמים המשפיעים עליה.
שיטות
נבדקו 57 חולים עוקבים עם אפלפסיה ממוקמת עמידה לטיפול תרופתי, שאושפזו לניטור וידיאו-EEG על מנת להעריך את מועמדותם לניתוח אפילפסיה. חולה אחת עם התקפים חלקיים פשוטים ללא שינוי ב- EEG הוצאה מהמחקר. ערכי ריווי חמצן נמדדו באמצעות אוקסימטר- דופק דיגיטלי. משך הדסטורציה הוגדר כפרק הזמן שבין ירידה ריווי החמצן מתחת ל- 90% ועד לחזרתו לערך הגבוה מ- 90%. נבדקו המדדים הבאים: מיקום תחילת ההתקף ומשך הזמן עד לפיזור קונטרלטרלי (במידה שקיים), משך ההתקף, תנוחת החולה בזמן תחילת ההתקף, משך הדסטורציה, זמן הופעת הדסטורציה ביחס לזמן תחילת ההתקף, שפל ערכי הדסטורציה והשינוי בקצב הלב במהלך ההתקף.
תוצאות
נקלטו 304 התקפים עם נתונים על ריווי חמצן, 51 מהם עברו הכללה משנית.נמדדה דסטורציית חמצן מתחת ל- 90% ב- 101 (33.2%) מכל ההתקפים, בלי ועם הכללה משנית, עם 31 (10.2%) התקפים עם ריווי חמצן מתחת ל- 80% ו- 11 (3.6%) התקפים מתחת ל- 70%. משך הדסטורציה מתחת ל- 90% היה 65.2±69.2 שניות. נקודת השפל הממוצעת של ריווי החמצן לאחר התקף כללי משני היתה 11.4%±75.4%. נמצא מתאם משמעותי בין דסטורציות מתחת ל- 90% ומיקום ההתקף (יותר טמפורלי לעומת אקסטרטמפורלי), לטרליזציה של התקפים (יותר ימין לעומת שמאל), פיזור קונטרלטרלי של ההתקפים, ומין (יותר בגברים). בקרב 253 התקפים חלקיים ללא הכללה משנית, ב- 34.8% מההתקפים היתה דסטורציה מתחת ל- 90%, ב- 31.8% - דסטורציה מתחת ל- 80%, וב- 12.5%- מתחת ל- 70%. מנצא מתאם משמעותי בין דרגת הדסטורציה עם משך ההתקף ועדות אלקטרוגרפית להתפשטות קונטרלטרלית. אפניאה או היפופניאה מרכזית נצפו ב- 50% מ- 100 התקפים. אפניאות חסימתיות או מעורבות הופיעו ב- 9% מהתקפים אלה. End-tidal CO2 (2(ETC0 נמדד ב- 7 חולים (19 התקפים). העליה הממוצעת ב- 2ETC0 מערכים פרה- איקטליים היתה 17.7±18.6מ"מ כספית. ב- 10 התקפים אלה, כל דסטורציות החמצן מתחת ל- 85% לוו בעליה של ה- 2ETC0.
מסקנות
היפוקסמיה איקטלית מופיעה לעתים קרובות בחולים עם אפילפסיה ממוקמת ויכולה להיות בולטת וממושכת, גם בהתקפים שאינם עוברים הכללה משנית. דסטורציות חמצן מלוות בעליות ב- 2ETC0, ותומכת בכך בהנחה שדסטורצית חמצן איקטלית נובעת מהיפוונטילציה. היפוקסמיה והיפרקפניאה איקטלית יכולות לתרום ל- SUDEP.
Baterman LM, Li CS, Seyal M. Ictal hypoxemia in localization-related epilepsy: analysis of incidence, severity and risk factors. Brain 2008;131:3239-45.
הצעות לקריאה נוספת:
Nashef L, Walker F, Allen P, et al. Apnoea and bradycardia during epileptic seizures: relation to sudden death in epilepsy. J Neurol Neurosurg Psychiatry 1996;60;297-300.
Rocamora R, Kurthen M, Lickfett L, et al. Cardiac asystole in epilepsy: clinical and neurophysiological features. Epilepsia 2003;44:179-85.
Langan Y, Nashef L, Sander JW. Case-control study of SUDEP. Neurology 2005;64:1131-3.
Rugg-Gunn FI, Simister RJ, Squirrell M, et al. Cardiac arrhythmias in focal epilepsy: a prospective long-term study. Lancet 2004;264:2212-6.
Nei M, Ho RT, Abou-Khalil BW, et al. EEG and ECG in sudden unexpected death in epilepsy. Epilepsia 2004;45:338-45.