בחולי אפילפסיה סיכון גבוה כפליים לתמותה עקב מעשה אובדני וסיכון גבוה פי שלוש לתמותה עקב תאונה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה גדול, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת JAMA Neurology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הסיכון לתמותה מסיבות לא-טבעיות בקרב חולים עם אפילפסיה ולזהות את סוגי הטיפול התרופתי המעורבים במקרי תמותה משנית להרעלה. המדגם מבוסס-אוכלוסיה היה מבוסס על שני מאגרים אלקטרוניים: CPRD (Clinical Practice Research Datalink) באנגליה (בין 1 בינואר, 1998 ועד 31 במרץ, 2014) ומאגר SAIL (Secure Anonymised Information Linkage) בווילס (בין 1 בינואר, 2001, ועד 31 בדצמבר, 2014).
לכל חולה אפילפסיה התאימו החוקרים עד 20 נבדקים ללא אפילפסיה, על-פי גיל, מין ומרפאה כללית. התוצא העיקרי היה יחסי הסיכון לתמותה לא-טבעית והיקף המעורבות של כל סוג טיפול תרופתי במקרי תמותה.
החוקרים זיהו 44,678 משתתפים במדגם CPRD ו-14,051 משתתפים במאגר SAIL כחולי אפילפסיה ו-891,429 (CPRD) ו-279,365 (SAIL) כביקורות.
בחולי אפילפסיה תועד סיכון גבוה יותר משמעותית לתמותה מסיבות לא-טבעיות (יחס סיכון של 2.77), תאונה לא-מכוונת או הרעלה (יחס סיכון של 2.97), או מעשה אובדני (יחס סיכון של 2.15), בהשוואה לקבוצת הביקורת.
בחולי אפילפסיה תועדה עליה גדולה במיוחד בסיכון להרעלה תרופתית לא-מכוונת (יחס סיכון של 4.99) והרעלה עצמית מכוונת (יחס סיכון של 3.55). אופיואידים (56.5%) ותרופות פסיכוטרופיות (32.3%) היו מעורבות בשכיחות גבוהה יותר מתרופות אנטי-אפילפטיות (9.7%) במקרי תמותה על-רקע הרעלה בחולי אפילפסיה.
בהשוואה לנבדקים ללא-אפילפסיה, בחולי אפילפסיה סיכון מוגבר לתמותה לא-טבעית ולכן יש לנקוט באמצעים להפחתת הסיכון לחבלה לא-מכוונת ולעקוב אחר מחשבות אובדניות. יש לקחת בחשבון את ההתאמה של טיפול תרופתי ורעילות הטיפול בעת מתן טיפול תרופתי למחלות נלוות.
JAMA Neurol. Published online April 9, 2018
לידיעה במדסקייפ