תרופות נוגדות פרכוס, בפרט תרופות בעלות השפעה קוגניטיבית, עשויות לתרום להתפתחות דמנציה ומחלת אלצהיימר בחולים מבוגרים, כך טוענים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת Journal of the American Geriatrics Society.
החוקרים בחנו את הקשר בין טיפול סדיר בתרופות נוגדות-פרכוס ובין היארעות דמנציה. מחקר מקרה-ביקורת זה התבסס על נתוני מאגר רפואי בפינלנד ונתוני ביטוח מגרמניה. החוקרים התאימו לחולים עם דמנציה מכל סוג (20,325 חולים מהנתונים מגרמניה) ומחלת אלצהיימר (70,718 חולים מהנתונים מפינלנד) הותאמו לעד ארבע ביקורות ללא דמנציה.
החוקרים מדווחים כי טיפול נוגד-פרכוס היה נפוץ יותר בקרב חולי דמנציה, בהשוואה לביקורות. טיפול סדיר בתרופות אלו לווה בסיכון גדול יותר משמעותית להיארעות דמנציה (יחס סיכויים מתוקן של 1.28) ומחלת אלצהיימר (יחס סיכויים מתוקן של 1.15), בהשוואה לאלו שלא נטלו טיפול בנוגדי-פרכוס.
מהנתונים עלתה עוד מגמה של סיכון גדול יותר לדמנציה עם חשיפה נרחבת יותר. כאשר החוקרים השוו נוגדי-פרכוס עם ובלי השפעות קוגניטיביות, הם זיהו סיכון גדול יותר משמעותית לדמנציה עם תרופות בעלות השפעות קוגניטיביות ידועות (יחס סיכויים של 1.59 להתפתחות דמנציה ויחס סיכויים של 1.19 להתפתחות מחלת אלצהיימר).
Journal of the American Geriatrics Society