חדשות

האם שימוש למטרות הנאה בתרופות לטיפול בהפרעות זקפה עשוי להוביל להפרעות זקפה? (Journal of Sexual Medicine,)

25/07/2012

 

מאת ד"ר עמית עקירוב

 

בגברים הנוטלים תרופות לטיפול בהפרעות זקפה למטרות הנאה קיים סיכון מוגבר להתפתחות הפרעות זקפה על-רקע פסיכוגני, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Sexual Medicine.

 

לדברי החוקרים, שימוש למטרות הנאה בתרופות לטיפול בהפרעות זקפה מעלה את הסיכוי לתלות פסיכולוגית בתרופות אלו. בגברים צעירים ובריאים, הנוטלים תרופות אלו, ככל שתדירות הטיפול גבוהה יותר כך יורדת רמת הביטחון שלהם בהשגת ושמירה על זקפה, שמצידה מלווה בתפקודי זקפה ירודים.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בארצות הברית, כ-34 מיליון גברים סובלים מהפרעות זקפה. ההפרעה נפוצה יותר עם הגיל, כאשר כ-9% מהגברים בגילאי 18-39 שנים סובלים מהפרעה זו, אך השכיחות מגיעה ל-70% מהגברים בגילאי 60 ומעלה.

 

עם זאת, גברים בגילאי 18-45 שנים הם האחראיים העיקריים לעליה בשימוש בויאגרה בקרב מבוגרים בארצות הברית. בין השנים 1998-2002, נרשמה עליה של 312% בשכיחות השימוש בתרופות אלו בקבוצת גיל זו.

 

במסגרת המחקר נכללו 1,207 גברים, בגיל ממוצע של 22 שנים. מבין המשתתפים, 72 דיווחו על שימוש אקראי למטרות הנאה בתרופות לטיפול בהפרעות זקפה, למרות ששללו אבחנה של הפרעות זקפה מצד הרופא המטפל. 1,111 חולים לא נטלו תרופות לטיפול בהפרעות זקפה. 24 קיבלו מרשם לטיפול בתרופות אלו ונטלו אותן.

 

הגברים השלימו סקר בנוגע לתפקוד המיני במהלך ארבעת השבועות האחרונים. הם דיווחו על נטילת תרופות להפרעות זקפה ועל תדירות הטיפול. החולים השיבו לשאלות בנוגע להפרעות זקפה, אורגזמה, תשוקה מינית ושביעות הרצון מהמגע המיני ובכלל מיחסי מין.

 

בהשוואה לאלו שלא נטלו תרופות לטיפול בהפרעות זקפה, אלו שדיווחו על שימוש אקראי השיבו כי רמת הביטחון שלהם בתפקוד המיני הייתה נמוכה יותר וכך גם שביעות הרצון הכוללת שלהם. הירידה בביטחון הייתה קשורה בקשר שלילי עם תפקודי הזקפה.

 

מומחים בתחום מציינים בהתייחסותם למחקר כי ייתכן כי הגברים הצעירים הללו, שנטלו את התרופות לטיפול בהפרעות זקפה באופן אקראי, אכן סבלו בפועל מהפרעות זקפה. ייתכן כי הם פשוט היו נבוכים מדי להודות כי אובחנו עם הפרעות זקפה.

 

Journal of Sexual Medicine, July 2012

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני