מאת מערכת אי-מד
טיפול דיכוי הורמונלי (ADT) לסירוגין אינו מומלץ בחולים עם סרטן ערמונית גרורתי בעל רגישות הורמונאלית, ועדיף טיפול ADT מתמשך מבחינת השגת הישרדות, כך עולה ממחקר חדש מה-NEJM .
החוקרים מצאו כי לאחר מעקב של 10 שנים בממוצע, 765 גברים שטופלו בטיפול ADT מתמשך חיו יותר מאשר 770 גברים שטופלו לסירוגין (חציון של 5.8 שנות השרדות מול 5.1, בהתאמה). כשמתרגמים את התוצאות הללו לסיכון היחסי נראה שישנה עליה של 10% בסיכון היחסי לתמותה בגישת הטיפול לסירוגין.
החוקרים בחנו האם הטיפול לסירוגין נחות יחסית לטיפול המתמשך, וכן את איכות החיים של המטופלים. נראה שאיכות החיים, שהיא לעתים קרובות גורם בהחלטה על טיפול לסירוגין, לא היתה טובה הרבה יותר בטיפול לסירוגין. הטיפול לסירוגין נקשר לתפקוד מיני (אונות) טוב יותר, וכן לבריאות נפשית טובה יותר, אך רק בנקודת הזמן של 3 חודשים, ולא לאחר מכן.
כשדיווחו על התקדמות המחקר בעבר, החוקרים טענו שממצאיהם לא עולים בקנה אחד עם האמונות המקובלות, זאת מאחר שרופאים וחוקרים רבים האמינו על סמך מחקרים קודמים כי הטיפול לסירוגין עשוי לשפר ולהאריך את התגובה לתרופה, או לפחות לא להזיק להשרדות המטופלים. הנטייה לבחור באפשרות הטיפול לסירוגין היתה קשורה גם לרצון להקל על הגברים מתופעות הלוואי של הטסטוסטרון הנמוך, כמו אין אונות ופגיעה באיכות החיים. אך הטיפול לסירוגין, לפי ממצאי המחקר , הוא בעל השלכות על ההישרדות.
לדעתם, מטופל שאצלו אך התגלה סרטן ערמונית גרורתי צריך לקבל, לדבריהם, ADT מתמשך כטיפול סטנדרטי. אם שוקלים להחיל טיפול לסירוגין, יש לקחת בחשבון כי יעילות הטיפול עלולה להפגע.
המחקר כוון לגברים שעברו קורס טיפולי ראשוני של 7 חודשים של ADT משולב ( goserelin במתן תת עורי אחת לחודש וכן bicalutamide דרך הפה אחת ליום בשמונה קורסים).
בגברים שאצלם ירדו רמות ה- PSA (ה-prostate-specific antigen ) ל4 נ"ג/מ"ל או פחות לאחר החודשים השישי והשביעי של האינדוקציה ושהראו ירידה מתמשכת ב-PSA , נחשבו לכאלה בעלי רגישות הורמונלית וחולקו רנדומלית לקבל טיפול מתמשך או לסירוגין של ADT כהמשך הטיפול.
בגברים שקיבלו טיפול לסירוגין הטיפול הופסק תחילה ונערך מעקב אחר רמות ה-psa מדי חודש. ADT הוחל מחדש כאשר רמות ה-PSA עלו.
השתתפו 3,040 מטופלים מהם 1535 נכללו באנליזות.
765 מטופלים חולקו אקראית להמשך טיפול ADT מתמשך, ו-770 לטיפול ADT לסירוגין.
חציון תקופת המעקב היה 9.8 שנים.
כפי שצויין, משך תקופת ההישרדות החציונית היתה 5.8 בקבוצת הטיפול המתמשך לעומת 5.1 בקבוצה שקיבלה טיפול לסירוגין. יחס הסיכון לתמותה בקבוצת הטיפול לסירוגין היה 1.1 (וברווח בר סמך בסבירות של 90% בין 0.99-1.23 ).
טיפול לסירוגין היה קשור באופן מובהק לתפקודי זיקפה טובים יותר וכן גם לבריאות נפשית בחודש השלישי למעקב, אך לא לאחר מכן. לא היה הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור תופעות הלוואי החמורות.
החוקרים מסכמים כי על אף שהמימצאים שהתקבלו לא היו מובהקים סטטיטית ובמטופלים עם סרטן ערמונית גרורתי רגיש להורמון הרף העליון של טווח הביטחון של הישרדות חצה את מחסום האי נחיתות לטיפול לסירוגין מול מתמשך. עם זאת, מעט מידי מקרים הופיעו בכי לשלול את הנחיתות של של טיפול לסירוגין. הטיפול לסירוגין עם זאת, הם מציינים, היה קשור למעט שיפור באיכות החיים.
N Engl J Med. 2013;368:1314-1325