בגיליון יוני של ה- Seminars in Arthritis and Rheumatism, ד"ר Yunus, שפרסם לפני 25 שנים את המחקר המבוקר הראשון אודות המאפיינים הקליניים של תסמונת הפיברומיאלגיה, והביא בכך להכרה של הקהילה הרפואית במחלה, הביא תרומה עצומה נוספת לתחום הכאב הכרוני והתשישות, ע"י סינתיזה של פרשנות הספרות המדעית הנרחבת בנושא פיברומיאלגיה ותובנות אישיות לתוך הקונספט של central sensitivity syndromes (CSS).
פיברומיאלגיה, תסמונת כאב כרוני ונרחב בשרירים וברקמות רכות המלווה בעייפות, המשפיעה על כ-2% מאוכלוסיית ארה"ב, הינה דוגמא לסוג מחלות המכונה CSS. מחלות אלה מבוססות על אנומאליות נוירוכימיות, וכוללות את תסמונת המעי הרגיז, מיגרנה ואת תסמונת הרגליים חסרות המנוחה.
באמצעות סקירה של למעלה מ-225 פרסומים והניסיון הרחב של הכותב בפיברומיאלגיה ומחלות דומות, ד"ר Yunus תיאר 13 מצבים נפרדים, הקשורים לסנסיטיזציה מרכזית, שבה מערכת העצבים המרכזית נעשית רגישה באופן קיצוני בחלקים מסוימים של הגוף, כך שגם לחץ או מגע קל גורמים לכאב רב. רגישות יתר זו עשויה להיות קשורה בתסמינים אחרים כגון הפרעות בשינה ותשישות.
לדברי החוקרים, CSS הן המחלות השכיחות ביותר המבוססות על פתולוגיה נוירוכימית אמיתית, וגורמות לכאב אמיתי ולסבל רב. בחלק מהחולים, סטרס ודיכאון עשויים לתרום לתסמינים, אך כולם מבוססים על שינויים אובייקטיבים במערכת העצבים המרכזית.
החוקרים מאמינים, כי המאמר מקדם את ההבנה בנושא פיברומיאלגיה, ומציע כי יש לפיברומיאלגיה ולהפרעות שכיחות אחרות הרבה במשותף, מבחינת ההתפתחות הנוירופסיכוסוציאלית. לדבריהם, הדבר ירחיב הן את העניין הקליני והן את העניין במחקר בקבוצת מחלות זאת, ויביא להתקדמות בטיפול עבור רבות מהן.
בהערת עורך נכתב, כי ד"ר Yunus הינו ללא ספק אביה של התפיסה המודרנית של פיברומיאלגיה. Yunus ממחיש פרספקטיבה ביופסיכוסוציאלית. דבר בעל חשיבות אדירה, מאחר וזוהי הדרך היחידה לסנתז את התרומה השונה של משתנים כגון גנים וחוויות שליליות בילדות, סטרס ומצוקה במהלך החיים, הפרעת דחק פוסט-טראומתית, הפרעות במצב הרוח, יעילות בשליטה עצמית על כאב ותמיכה סוציאלית לתוך תמונה של הפרעה במערכת העצבים המרכזית דרך כאב כרוני ותשישות. כעת יש למדע ולרפואה בסיס הגיוני להבנת תסמונות הכאב הכרוני, שנחשבו בעבר "פונקציונאליות" או "בלתי מוסברות" ולטפל בהן.
Yunus קורא לבצע מחקרים נוספים על מנת לבחון באופן מלא את קונספט ה-CSS, המאמץ מודל ביופסיכוסוציאלי, הנראה כבעל חשיבות רבה בכיוונים חדשים למחקר ובטיפול בחולים. לדבריו, יש להתייחס לכל חולה באופן אינדיבידואלי, ולהתחשב בתרומה הביולוגית והפסיכולוגית לתסמינים ולסבל.
Seminars in Arthritis and Rheumatism 2007, 36: 339-356
לידיעה ב- Doctor's guide