ממחקר חדש, שפורסם בגיליון יולי של ה-American Family Physician, עולה כי הטיפול בפיברומיאלגיה דורש גישה רב-מימדית הכוללת את חינוך החולה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פעילות גופנית, וטיפולים נוספים.
החוקרים מסבירים, כי פיברומיאלגיה היא תסמונת כאב אידיופטית, כרונית עם רגישות כללית במפרקים. זוהי מחלה רב-מערכתית המאופיינת ע"י הפרעות שינה, תשישות, כאב ראש, נוקשות בוקר, נימול וחרדה. כ- 2% מהאוכלוסייה הכללית בארה"ב סובלת מפיברומיאלגיה, כאשר נשים בגיל הביניים נמצאות בסיכון מוגבר.
הקריטריונים לאבחנת פיברומיאלגיה נקבעו ע"י ה-American College of Rheumatology (ACR) בשנת 1990. הקריטריונים כוללים כאב נרחב במשך שלושה חודשים לפחות, ונוכחות 11 מפרקים רגישים או יותר ב-18 אתרים אנטומיים ספציפיים.
מצבים שיש לקחת בחשבון באבחנה המבדלת של פיברומיאלגיה כוללים את תסמונת הכאב בפנים, הפרעת תשישות כרונית והיפותירואידיזם. מצבים אלה עשויים להופיע בחולים עם פיברואמיאלגיה, מה שהופך את האבחנה לקשה יותר.
בשנים האחרונות, חל שיפור בהכרה, בהבנה ובאבחנה של פיברומיאלגיה. למרות ההיעדר של המלצות טיפול מבוססות, החוקרים מציעים כי גישה רב-מימדית עשויה להיות יעילה.
המלצות הטיפול הספציפיות הן כדלקמן:
- אפשרויות הטיפול כוללות חינוך לחולה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פעילות גופנית, פיזיותרפיה, וטיפול תרופתי (רמת ההמלצה A, מבוססת על 5 מחקרים אקראיים ומבוקרים).
- תרופות נוגדות דיכאון עשויות להקל כאב ולשפר את איכות השינה ואת המצב הכללי בחולים עם פיברומיאלגיה (רמת ההמלצה B, מבוססת על מספר מחקרים אקראיים מבוקרים).
- Cyclobenzaprine 10-30 מ"ג לפני השינה, עשוי להפחית כאב ולשפר את איכות השינה בחולים עם פיברומיאלגיה (רמת המלצה A, מבוסס על סקירה סיסטמטית של מחקרים אקראיים מבוקרים).
- פעילות גופנית אירובית עשויה להקל את תסמיני הפיברומיאלגיה (רמת המלצה A, מבוססת על סקירה סיסטמטית של מחקרים אקראיים מבוקרים).
החוקרים מציינים, כי הטיפולים בפיברומיאלגיה שעבורם ישנן הוכחות חזקות ליעילות כוללים את amitriptyline 25-50 מ"ג לפני השינה; cyclobenzaprine 10-30 מ"ג לפני השינה; פעילות גופנית אירובית; טיפול קוגניטיבי-התנהגותי; טיפול רב-תחומי; וחינוך החולה, שעשוי להיעשות בפורמט של קבוצה תוך שימוש בהרצאות, חומרים כתובים ודמונסטרציות.
טיפולים לא פרמקולוגיים עם הוכחה בינונית ליעילות בפיברומיאלגיה הם דיקור סיני, balneotherapy, ביופידבק, היפנוזה ואימון לחיזוק.
החוקרים מוסיפים, כי ההוכחות התומכות בטיפול כירופרקטי, אלקטרותרפיה, טיפול ידני ועיסוי או ultrasonography בחולי פיברומיאלגיה הן חלשות. הוכחה המצדיקה שימוש בסטרואידים, מלטונין, NSAID, אופיואידים, הורמון התירואיד, אימוני גמישות והזרקות בנקודות רגישות חסרה אף היא.
לדברי החוקרים, יעילות דיקור סיני וביופידבק נתמכה במספר מחקרים. רמות substance P וסרוטונין בסרום היו גבוהות משמעותית לאחר טיפול בדיקור סיני, מה שמציע מנגנון אפשרי להקלת כאב. על אף שיעילותן לא הוכחה במחקרים מבוקרים, שיטות טיפול אחרות נמצאות בשימוש, כולל כירופרקטיקה, יוגה, טאי צ'י, עיסוי, טיפול מגנטי והזרקות בנקודות רגישות.
בהערת עורך נכתב, כי הרופאים נתקפים תסכול לעיתים קרובות, כאשר עומדים מול חולים עם פיברומאלגיה, בשל החסר בהוכחות ובקונצנזוס.
אולם, הסקירה הנוכחית, סקירה מוקדמת יותר משנת 2004 אודות אפשרויות הטיפול, וקווי ההנחיה מ-2005 של ה-American Pain Society עוזרים בהגדרה ובטיפול בפיברומיאלגיה. קריטריוני האבחנה של ה-ACR מ-1990 שימושיים אף הם, עם דגש על כך שניתן לאבחן פיברומיאלגיה גם כאשר החולה לא עונה על הקריטריונים של הנקודות הרגישות, כאשר האנמנזה מכוונת.
כעת, כשיש גישה מעשית מבוססת הוכחות לאבחנה ולניהול של פיברומיאלגיה, ניתן לספק לחולים איכות טיפול גבוהה יותר. סקירה לזיהוי הפרעות העלולות להתחיל או להחמיר תסמיני פיברומיאלגיה הינה קריטית, מאחר וכאשר הפרעות אלה אינן מזוהות ומטופלות, הטיפולים כנגד פיברומיאלגיה אינם יעילים.
Am Fam Physician. 2007;76:247-254