מחקר חדש, שפורסם בגיליון יולי של ה-Journal of Pain, מראה כי תדירות ההפרעות בשימוש באופיואידים בחולים המקבלים טיפול ממושך באופיואידים מהרופא הראשוני שלהם גבוה פי ארבעה מאשר באוכלוסיה הכללית.
לדברי החוקרים, אחת מדרכי הטיפול העיקריות לטיפול במצבים של כאב כרוני היא טיפול ארוך טווח באופיואידים. אולם, עם עליית הדיווח אודות שימוש לרעה, ישנה דאגה מתגברת בנוגע להפרעות שימוש באופיואידים. למרות דאגה זאת, ישנו מידע אפידמיולוגי מצומצם אודות שיעור ההפרעות של שימוש בחומרים והפרעות שימוש באופיואידים, באנשים המקבלים טיפול ארוך טווח באופיואידים מהרופא הראשוני שלהם.
מטרות המחקר היו להעריך את ההימצאות של הפרעות שימוש בחומרים במדגם של חולים, המקבלים טיפול באופיואידים מהרופא הראשוני שלהם, ולבחון את הקשר בין תוצאות חיוביות בסקירת שתן, התנהגויות לקויות הקשורות בתרופות והפרעות שימוש באופיואידים.
החוקרים גייסו 801 מבוגרים המקבלים טיפול יומי באופיואידים, שניתן להם ע"י 325 רופאי משפחה ופנימאים, המועסקים בשש מערכות בריאות בוויסקונסין. האבחנות השכיחות ביותר שעבורן חולים קיבלו אופיואידים להקלת כאב היו ארתריטיס דגנרטיבית, כאב גב תחתון, כאבי ראש מיגרנוטיים, נוירופתיה ופיברומיאלגיה.
קריטריונים ה-DSM-4 שימשו לאבחנת שימוש לרעה ו/או תלות וכן הפרעת שימוש באופיואידים ב-30 הימים האחרונים. ההימצאות הנקודתית של שימוש לרעה בחומרים ו/או תלות הייתה 9.7% (78=n), בעוד שההימצאות הנקודתית של הפרעת שימוש באופיואידים הייתה 3.8%. הימצאות זאת הייתה גבוהה פי 4 מזו של מדגם מייצג מהאוכלוסייה הכללית (3.8% לעומת 0.9%).
בהתבסס על מודל רגרסיה לוגיסטי, הפקטורים הקשורים בהפרעת שימוש נוכחית בחומרים היו גיל 18-30 (יחס סיכויים 6.17), חומרת הפרעה פסיכיאטרית קיימת (יחס סיכויים 6.7), מבחן טוקסיקולוגיה חיובי לקוקאין (יחס סיכויים 5.92) או מריחואנה (יחס סיכויים 3.52), ונוכחות ארבע התנהגויות לקויות בשימוש בתרופות.
התנהגויות לקויות בשימוש בתרופות (סדציה עצמית, שימוש באופיואידים מסיבות אחרות לכאב, העלאת מינון ללא הרשאה, והרגשת הרעלה בשימוש באופיואידים) היו המשתנה היחיד שנכלל במודל הסופי עבור הפרעת שימוש באופיואידים (יחס סיכויים 48.27), משום שיחסית אליו, שאר המשתנים לא היו בעלי משמעות בלתי תלויה.
החוקרים מציינים, כי שיעור מבחני הטוקסיקולוגיה החיוביים עבור שימוש אסור היה 24%. ממצאים חשובים נוספים במחקר כוללים חוסר תגובה משמעותי לשימוש בתרופה במהלך הריאיון במחקר. גם כאשר הבטיחו להם אנוניומיות, 46% מהמשתתפים שהיו עם תוצאות חיוביות במבחני הטוקסיקולוגיה הכחישו שימוש בסם אסור.
הממצא העיקרי של המחקר, לדברי החוקרים, הוא ששכיחות הפרעת השימוש באופיואידים גבוהה פי ארבעה ממה שדווח בדגימות מהאוכלוסייה הכללית (3.8% לעומת 0.9%). על אף שהשכיחות נמוכה, כמקרה אחד לכל 25 חולים המטופלים באופיואידים, זהו עדיין ממצא מדאיג.
מגבלות המחקר כוללות את היותו מחקר חתך, היעדר נתונים פרוספקטיביים, היעדר מידע אודות החולים לפני שהחלו טיפול באופיואידים, היעדר דיווחים מאשרים ע"י חברים ובני משפחה, תת דיווח אפשרי אודות שימוש בסמים, והטיית בחירה.
החוקרים מסכמים ואומרים, כי יש לפתח קריטריונים דמויי DSM-4 עבור חולים הנוטלים אופיואידים לטיפול בכאב כרוני. קריטריונים אלה צריכים קרוב לוודאי לכלול התנהגויות חריגות בשימוש בתרופות, אך לשלול תכונות פרמקולוגיות של אופיואידים כמו סבילות ותלות פיזיקאלית. כאשר קריטריונים אלה יתקבלו, ניתן יהיה לפתח ולבסס את האבחנה של התמכרות לאופיואידים באנשים המדווחים על כאב כרוני.
J Pain. 2007;8:573-582
לידיעה במדסקייפ