|
ממחקר חדש עולה כי בחולים עם פיברומיאלגיה קיימת יכולת קישור לרצפטורים לאופיואידים נמוכה יותר, דבר שעשוי להסביר את התצפיות לפיהן חלה ירידה ביעילות הטיפול באופיאטים בחולים אלו.
באמצעות בדיקות PET, החוקרים מצאו כי בהשוואה לביקורות תואמות בריאות, בחולים עם פיברומיאלגיה חלה ירידה בפוטנציאל הקישור של Mu-Opioid-Receptor (MOR) ב-Nucleus Accumbens, Anterior Cingulate ובאמיגדלה, אזורים במוח המשחקים תפקיד במודולציה של כאב.
החוקרים מצאו כי בחולי פיברומיאלגיה חלה ירידה בזמינות הרצפטורים, הידועה גם כפוטנציאל קישור, בשלושה מבנים במערכת העצבים המרכזית. מבחינה מעשית, הדבר עשוי להעיד על כך שאופיאטים אקסוגנים לא יוכלו להיקשר לקולטנים אלו ולכן לא יקלו על כאב כרוני, האופייני למחלה זו.
החוקרים מאמינים כי המחקר מספק מעט אינפורמציה בנוגע למנגנון הפעולה במערכת העצבים המרכזית בחולים אלו. נראה כי מערכת האופיואידים בחולי פיברומיאלגיה אינה מתפקדת היטב, ואינה מתפקדת באותה רמה כמו במטופלים שאינם סובלים מכאב. במידה ויש בעיה בתפקוד מערכת האופיואידים, רופאים צריכים לשקול מחדש את הטיפול באופיואידים בחולי פיברומיאלגיה.
מנגנון אפשרי
ממחקרים קודמים עולה כי בחולי פיברומיאלגיה ובאלו עם כאב גב תחתון כרוני, קיימות רמות גבוהות של אופיואידים אנדוגניים ב-CSF, בהשוואה למטופלים שאינם סובלים מכאב. מכך עולה כי מופעל מנגנון כאב אנדוגני בחולים אלו, דבר שעשוי לעלות בקנה אחד עם הירידה בזמינות רצפטורי MOR, כפי שזוהה בעבר.
כחלק ממחקר גדול מתמשך, להערכת השפעות אקופונקטורה בחולי פיברומיאלגיה, המחקר הנוכחי נועד להעריך אם תצפיות קודמות של רמות אופיואידים גבוהות ב-CSF של חולי פיברומיאלגיה קשורות בירידה בזמינות קולטני MOR. מדדי סיום משניים כללו הערכה של הקשר בין זמינות MOR ובין היבטים אפקטיביים וסנסוריים של הכאב. בנוסף, החוקרים בחנו את הקשר בין תסמיני דיכאון בחולי פיברומיאלגיה ובין פוטנציאל הקישור של MOR.
במסגרת המחקר, 17 חולי פיברומיאלגיה ימניים עברו בדיקת PET, והושוו אל מול 17 משתתפים ימניים, תואמים מבחינת גיל ומין.
כל הניתוחים הסטטיסטיים בוצעו על-סמך נתונים שנאספו לפני טיפולי אקופונקטורה. המשתתפים היו בגילאי 18-75 שנים, וענו על קריטריוני American College of Rheumatology לאבחנה של פיברומיאלגיה למשך שנה אחת לפחות, עם כאב למעלה מחמישים אחוז מהזמן, שהביעו נכונות לוותר על טיפולים חדשים או טיפולים אחרים למשך תקופת המחקר.
תסמיני דיכאון
החוקרים העריכו את הכאב מיד לפני בדיקת PET, באמצעות שאלון SFMPQ (Short Form Mcgill Pain Questionnaire). הם גם העריכו את תסמיני הדיכאון של החולים, לפי סולם Center of Epidemiological Studies-Depression Scale.
מבדיקות PET עולה כי בחולי פיברומיאלגיה חלה ירידה משמעותית בפוטנציאל הקישור של MOR, בהשוואה לביקורות ב-Nucleus Accumbens בשני הצדדים, אמיגדלה שמאלית ו-Dorsal Anterior מימין. בנוסף, החוקרים מצאו קורלציה שלילית בחולי פיברומיאלגיה, בין פוטנציאל הקישור של MOR ובין מדדי הכאב במרכיב האפקטיבי של הכאב, אך לא במרכיב הסנסורי. הם בחנו באופן ספציפי את היחס בין המרכיב האפקטיבי והסנסורי של כאב, ומצאו כי בחולים עם מרכיב סנסורי בולט יותר, המהווה מדד לאי-נוחות של תחושת כאב, פוטנציאל הקישור היה נמוך יותר, בעיקר באזורי Cingulate. לסיום, המחקר מצא כי בחולים עם תסמיני דיכאון בולטים יותר, חלה ירידה גדולה יותר בפוטנציאל הקישור של MOR, בעיקר באמיגדלה.
הצורך בטיפולים אחרים
החוקרים טוענים כי הם הופתעו לגלות כי הירידה בזמינות הקולטנים היתה מקומית, ולא גלובאלית. על-סמך מחקר קודם, בו מצאו רמות אופיואידים מוגברות ב-CSF, הם ציפו למצוא ירידה בזמינות הקולטנים בכל המוח. עם זאת, הם מצאו כי הירידה בקישור לקולטנים היתה מוגבלת לאזור מצומצם וממוקם מאוד.
עד כה, לא נערכו מחקרים אקראיים ומבוקרים בנושא אופיואידים אקסוגניים בחולי פיברומיאלגיה.
J Neurosci. 2007;27:10000 -10006
לידיעה במדסקייפ
|