לפי מטה-אנליזה חדשה שפורסמה בגיליון 14 בינואר של Journal of the American Medical Association וכללה 18 מחקרים להערכת נוגדי-דיכאון לטיפול בפיברומיאלגיה, תרופות אלו עשויות להביא לשיפור בתסמיני פיברומיאלגיה הכוללים כאב, הפרעות שינה, מצב רוח ירוד ואיכות חיים בריאותית. עם זאת, גודל ההשפעה משתנה משמעותית בין סוגים שונים של נוגדי-דיכאון.
בסה"כ, קיימות עדויות בולטות לפיהן נוגדי-דיכאון מביאים להקלה בתסמיני פיברומיאלגיה. עם זאת, גודל ההשפעה על הכאב משתנה עם סוגים שונים של נוגדי-דיכאון, עם השפעה קטנה בעקבות SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) ו-SNRI (Serotonin and Noradrenalin-Reuptake Inhibitors), השפעה בינונית בעקבות טיפול במעכבי MAO (Monoamine Oxidase) והשפעה רבה בעקבות טיפול ב-Tricyclic Antidepressants ו-Tetracyclic Antidepressants.
נוגדי-דיכאון לשיכוך כאבים
שכיחות פיברומיאלגיה נעה בין 0.5% ל-5.8% מהאוכלוסיה בצפון אמריקה ואירופה, ומאופיינת ברגישות וכאב מפושטים וכן חולשה ושינה לא-מעוררת.
נוגדי-דיכאון מהווים את הטיפול השכיח ביותר הנבדק במחקרים לטיפול בפיברומיאלגיה, ולחלק מנוגדי הדיכאון (TCA ו-SNRI) השפעה משככת כאבים, שאינה-תלויה בהשפעתם על מצב הרוח; כלומר, חולים זוכים להקלה בכאב גם אם אינם סובלים מדיכאון.
מטה האנליזה האחרונה של מחקרים קליניים להערכת נוגדי-דיכאון לטיפול בפיברומיאלגיה נערכה בשנת 2000. עם זאת, היא לא כללה מחקרים שפורסמו לאחרונה בנושא Duloxetine ו-Milnacipran.
במטרה להעריך את השפעות נוגדי-דיכאון על תסמיני פיברומיאלגיה במחקרים קליניים עד 2008, החוקרים ערכו מטה-אנליזה שכללה 18 מחקרים קליניים מבוקרים, שנערכו בעיקר בארה"ב, קנדה ומערב אירופה.
המחקר כלל 1427 משתתפים, כמעט כולן נשים, בגיל ממוצע של 47 שנים, ללא מחלה סומאטית חמורה או הפרעה מנטאלית חמורה. משך המחקרים נע בין 4 שבועות ל-28 שבועות ונבדקו 4 סוגים שונים של נוגדי-דיכאון:
התייחסות לתופעות הלוואי האפשריות
החוקרים מצאו כי ל-Amitriptyline היתה השפעה גדולה להקלה בכאב, עייפות והפרעות שינה, השפעה קטנה על איכות החיים הבריאותית והטיפול לא השפיע כלל על מצב הרוח.
בנוסף, הם מצאו כי טיפול SSRI (Fluoxetine ו-Paroxetine) היו בעלי השפעה קטנה להקלה בכאב ושיפור איכות החיים הבריאותית, אך לא השפיע על העייפות או הפרעות השינה.
לטיפול ב-SNRI (Duloxetine ו-Milnacipran) היתה השפעה קטנה להקלה בכאב והפרעות שינה, ול-Duloxetine היתה השפעה קטנה על מצב הרוח ואיכות החיים הבריאותית, ולא השפיע על העייפות.
למעכבי MAO (Moclobemide ו-Pirlindole) היתה השפעה קטנה להקלה בכאב. Moclobemide לא השפיע על הפרעות השינה או העייפות, ו-Pirlindole לא השפיע על מצב הרוח.
שיעור תופעות הלוואי היה דומה בחולים שטופלו בנוגדי-דיכאון (75.5%) ובמטופלי פלסבו (62.5%), וכך גם שיעורי הפרישה מהמחקר בעקבות תופעות לוואי.
החוקרים מאמינים כי ניתן לשקול טיפול קצר-טווח ב-Amitriptyline ו-Duloxetine להקלה על הכאב והפרעות השינה בחולים עם פיברומיאלגיה. עם זאת, לפני התחלת טיפול, יש לקחת בחשבון את תופעות הלוואי האפשריות, ולשקול טיפולים חלופיים דוגמת פסיכותרפיה או בלנותרפיה (טיפול באמבטיות).
ציפיות ריאליות
מאחר שעדיין אין עדויות לתועלת ארוכת-טווח בעקבות טיפול בנוגדי-דיכאון בחולים עם פיברומיאלגיה, יש לעקוב מקרוב אחר החולים במטרה להבטיח כי התועלת בטיפול התרופתי עולה על תופעות הלוואי. החוקרים מקווים כי הרופאים והמטופלים יפתחו ציפיות ריאליות בנוגע לטיפול בנוגדי-דיכאון בחולים עם פיברומיאלגיה, מאחר שתרופות אלו מקלות על התסמינים אך אינן מביאות לריפוי.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
JAMA. 2009; 301:198-209
לידיעה במדסקייפ