מתוצאות מחקר אקראי מבוקר שפורסם בגיליון מאי 2009 של ה- Journal of Alternative and Complementary Medicine עולה, כי לתרגילי וויברציה כל-גופית אין השפעה על רמות insulin-like growth factor-1 (IGF-1) בחולות עם פיברומיאלגיה.
החוקרים כותבים כי מחקרים קודמים מצאו שתרגילים מאומצים ותרגילי וויברציה כל-גופית עשויים להוביל לעלייה ברמת IGF-1 בנסיוב נבדקים בריאים. מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההשפעה של תרגילי וויברציה כל-גופית לזמן קצר ולטווח ארוך, על רמות IGF-1 בנסיוב חולות פיברומיאלגיה.
המחקר כלל 24 נשים עם פיברומיאלגיה (גיל+טעות התקן של הממוצע-SEM, 54.95 + 2.03). החוקרים חילקו את הנשים באקראי לקבוצת טיפול בוויברציה ולקבוצת ביקורת. הנשים בקבוצת הטיפול ביצעו תרגילים פעמיים בשבוע למשך 6 שבועות. התרגילים בוצעו לפי פרוטוקול, שכלל משימות סטטיות ודינאמיות תוך שימוש בוויברציה כל-גופית. הנשים בקבוצת הביקורת ביצעו את אותו פרוטוקול תרגילים, אך ללא השימוש בוויברציה. כל הנשים במחקר המשיכו בטיפול התרופתי הקבוע שלהן. רמות IGF-1 בנסיוב נמדדו בשיטת ELISA, בשבועות 1, 3 ו-6 למחקר, על מנת לבדוק את ההשפעה של תרגילי וויברציה לזמן ארוך. כדי להעריך את ההשפעה של התרגילים לטווח קצר, נמדדו רמות IGF-1 בשבוע הראשון, לפני ומייד לאחר ביצוע התרגילים.
מתוצאות המחקר עולה, כי ההיענות לטיפול הייתה 93% בקבוצת הוויברציה ו-92% בקבוצת הביקורת. כל החולות השלימו את השתתפותן במחקר במלואה. לא נמצא הבדל ברמות IGF-1 לאחר שבוע אחד ולאחר 6 שבועות של תרגילי הוויברציה הכל-גופית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולות פיברומיאלגיה, לא נמצא קשר בין רמות IGF-1 בנסיוב ובין תרגילי וויברציה כל-גופית. למרות תוצאות המחקרים בנבדקים בריאים, נראה שאסטרטגיה טיפולית זו לא יעילה בנשים עם פיברומיאלגיה.
J Altern Complement Med. 15(5):573-8.