מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר בוצע בהקצאה אקראית ופורסם בגיליון מרץ של ירחון Arthritis Research and Therapy עולה כי פרקי זמן קצרים של פעילות גופנית במסגרת התערבות של פעילות גופנית ואורח חיים (Lifestyle Physical Activity, LPA) עשויים לצמצם תסמינים של פיברומיאלגיה ולשפר את התפקוד הגופני.
לדברי החוקרים, מעריכים כי כ-2% מהאוכלוסייה הכללית בארצות הברית סובלים מפיברומיאלגיה, וכי מצב זה שכיח פי שמונה בנשים לעומת גברים. על אף שהראו שהתעמלות עשויה להיות מועילה עבור חולים אלו, הם מוסיפים, פעמים רבות התסמינים עצמם עלולים להוות מכשול המונע מרבים מהם לבצע פעילות גופנית סדירה כך שיוכלו ליהנות מתועלת זו.
מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של פעילות גופנית בקרב 84 מבוגרים הסובלים מפיברומיאלגיה ואשר הינם פעילים באופן מינימאלי בלבד בחיי היומיום, שעברו לפחות שלושים דקות של פעילות גופנית (LPA) הנתונה לבחירתם. החוקרים ביקשו לבחון את השפעת ההתערבות על התפקוד הגופני הנתפש, כאב, עייפות, מדד מסת הגוף (BMI), דיכאון, רגישות למגע וכן על מבחן הליכה של שש דקות. הנבדקים הוקצו אקראית לעבור את ההתערבות של פעילות גופנית (LPA) או לחילופין הדרכה אודות מחלתם (Fibromyalgia education control, FME) בה קיבלו הדרכה ותמיכה.
בקבוצת ההתערבות, למדו המשתתפים לבצע פעילות גופנית אינטנסיבית מספיק, כזו המביאה לנשימה כבדה שאינה מונעת יכולת שיחה. פעילויות מתאימות בעלות אינטנסיביות בינונית כללו עלייה במדרגות, גינון והליכה. המטרה הייתה לדברי החוקרים לצבור שלושים דקות של פעילות גופנית בינונית בעוצמתה הניתנת לבחירה בידי המטופל, חמש עד שבע פעמים בשבוע.
החוקרים מדווחים כי סך של 73 (87%) מבין 84 המשתתפים השלימו את 12 שבועות המחקר. הם מציינים כי מספר הצעדים היומי הממוצע בקבוצת ה-LPA עלה ב-54%. פגיעה תפקודית נתפשת וכאב היו נמוכים משמעותית בקבוצה זו לעומת קבוצת ה-FME (p = 0.032 ו-p = 0.006, בהתאמה). לא נצפה הבדל בין הקבוצות ביחס למבחן ההליכה בן שש דקות (p = 0.067), עייפות, דיכאון, BMI או רגישות למגע.
החוקרים טוענים כי אופיים של תסמיני הפיברומיאלגיה, הכאב הגופני והעייפות, מקשים על רבים מהחולים במחלה להשתתף בהתעמלות מסורתית. במחקרם זה הראו כי פעילות גופנית כחלק מאורח החיים עשויה לסייע להם להיות מעט יותר פעילים, וכי נראה שהדבר מביא לשיפור בתסמיניהם.
בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים את חוסר היכולת להשוות את פעילות ה-LPA לקבוצת ביקורת רגילה שאינה זוכה להתערבות כלשהי כלל, את השימוש בדיווח עצמי של התוצאות, ואת השימוש במד-צעדים להערכת מידת ה-LPA שבוצעה, אשר אינם מסוגלים לכמת רכיבה על אופניים או פעילות הנעשית במים. בנוסף, לא נמדד חוזק השריר במהלך המחקר, ונפסלו מהשתתפות בו חולים עם תחלואה נלווית.
החוקרים מסכמים כי צבירת שלושים דקות של פעילות גופנית יומיומית מפיקה שינויים משמעותיים קלינית בתפקוד הגופני הנתפש ובכאב בחולים מבוגרים עם פיברומיאלגיה שקודם לכן היו פעילים באופן מינימאלי בלבד. עם זאת, ההתערבות שנבדקה הניעה את המשתתפים מאורח חיים יושבני לפעילות גופנית מועטה בלבד. לדבריהם, ממצאיהם מראים כי חיוני לעודד חולי פיברומיאלגיה להגביר את משך הפעילות הגופנית שמבצעים בדרכים שמאפשרות להם לשמור על רמת פעילות זו גם בטווח הארוך.
Arthr Res Therapy 2010
לידיעה במדסקייפ