חדשות

התועלת של Duloxetine בטיפול בחולים עם פיברומיאלגיה (Arthritis Research & Therapy)

22/10/2011

 

מאת ד"ר עמית עקירוב

 

במאמר חדש שפורסם בכתב העת Arthritis Research & Therapy מדווחים חוקרים על מחקר חדש ממנו עולה כי ל- Duloxetine (סימבלטה) השפעה חיובית נרחבת על תסמיני עייפות בחולים עם פיברומיאלגיה, כאשר התועלת של הטיפול נותרה לאורך זמן.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עייפות הינה אחד התסמינים העיקריים של פיברומיאלגיה, עם השפעה ניכרת על איכות החיים של החולים.  הנושא נבחן כיעד משני במחקר בן 24 שבועות בחולים אמבולטוריים עם פיברומיאלגיה.

 

במסגרת המחקר חולקו החולים באקראי לטיפול ב- Duloxetine במינון 60-120 מ"ג ליום (263 חולים) או פלסבו (267 חולים) למשך 12 שבועות בשלב ראשון (שלב אקוטי). לאחר 12 שבועות, כל המטופלים בפלסבו החליפו לטיפול כפל-סמיות עם Duloxetine (שלב הארכה). עייפות נקבעה בתחילת המחקר וכל ארבעה שבועות על-פי מדדי MFI (Multidimensional Fatigue Inventory): עייפות כללית, עייפות גופנית, עייפות נפשית, פעילות ירודה ומוטיבציה ירודה. החוקרים בחנו מדדים נוספים להערכת עייפות, כולל BPI (Brief Pain Inventory), מדדים להערכת חרדה, מצב רוח דיכאוני, קשיי שינה וקשיון שריר-שלד.

 

לאחר 12 שבועות, בהשוואה לפלסבו, Duloxetine הביא לשיפור משמעותי במדדי MFI, במדדי הערכת כאב לפי סולם BPI, בתחושות חרדה, דיכאון וקשיון שרירים. השיפור במדדים להערכת קשיי שינה היה משמעותי רק לאחר ארבעה ושמונה שבועות. לאחר 24 שבועות, השינוי הממוצע בכל המדדים שהעידו על שיפור נותר בחולים שטופלו ב- Duloxetine למשך כל 24 השבועות (176 חולים). בקרב חולים שטופלו בפלסבו ועברו לטיפול ב- Duloxetine (187 חולים) נרשם שיפור משמעותי בתוך הקבוצה במדדי עייפות גופנית, עייפות כללית, עייפות נפשית ופעילות ירודה. בחולים אלו נרשם גם שיפור משמעותי בתוך הקבוצה במדדי BPI להערכת כאב, חרדה, דיכאון, קשיי שינה וקשיון שריר-שלד. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר עקב הטיפול כללו עייפות, ישנוניות ונדודי שינה.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי מתוצאות המחקר עולה כי טיפול Duloxetine הביא לשיפור משמעותי בתחומים רבים הנוגעים לעייפות בחולים עם פיברומיאלגיה, כאשר השיפור נותר למשך עד 24 שבועות.

 

Arthritis Research & Therapy. 2011;13(3)

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני