ההבנה של פיברומיאלגיה והפרעות כאב אחרות גדולה הרבה יותר מבעבר, וכיום ישנן אפשרויות לטיפול יעיל, כך עולה מסקירה קלינית שפורסמה במהלך חודש אפריל בכתב העת JAMA. בכנס שנערך באוקטובר 2012 ביקשו מומחים לסקור את האפידמיולוגיה של פיברומיאלגיה, הפתופיזיולוגיה, האבחנה והטיפול.
המומחים מסבירים כי שכיחות פיברומיאלגיה נעה סביב 2-8% באוכלוסיה הכללית, כאשר ההפרעה מתאפיינת בכאב מפושט ולעיתים קרובות מלווה בעייפות, בעיות זיכרון והפרעות שינה.
בסיס העדויות לסקירה הנוכחית כלל מטה-אנליזות, הנחיות מבוססות-ראיות לטיפול וספרות רפואית עדכנית אחרת בנושא פיברומיאלגיה, בין 1955 ועד מרץ 2014, ממאגרי MEDLINE ו-Cochrane Central Registry of Controlled Trials. החוקרים ביססו את ההמלצות לטיפול על-בסיס ההנחיות העדכניות ביותר מטעם ה-Canadian Pain Society, ודירגו אותן בין 1-5 על-בסיס איכות העדויות.
הקריטריונים המקוריים לאבחנה של פיברומיאלגיה פורסמו בשנת 1960 ודרשו כאב מפושט וכרוני, עם מספר נקודות רגישות, בעוד שהקריטריונים החדשים מבוססים כולם על תסמינים ואינם דורשים ספירת נקודות רגישות. סקר להערכת התסמינים ע"י החולים מתייחס למיקום הכאב ונוכחות וחומרת עייפות, הפרעות שינה, הפרעות זיכרון, כאבי ראש, הפרעות במערכת העיכול והפרעות במצב הרוח.
ניתן לאבחן ולטפל בפיברומיאלגיה במסגרת רפואה ראשונית, עם הפניה למומחים לפי הצורך רק במידה והאבחנה אינה חד-משמעית, בהעדר תגובה לטיפול, או בנוכחות מחלות פסיכיאטריות משמעותיות.
בין הטיפולים הזמינים כיום לפיברומיאלגיה, עם תמיכת עדויות בספרות הרפואית, נכללות גישות טיפול לא-תרופתי, כולל הדרכה, אימונים וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וכן טיפולים תרופתיים, כולל תרופות טריציקליות, SNRI (Serotonin Norepinephrine Reuptake Inhibitor) ו-Gabapentin.
הגישה האופטימאלית לטיפול כוללת שילוב טיפול תרופתי ולא-תרופתי. יש להדריך את כל החולים בנוגע לאופי הלא-מתקדם של המחלה ובאשר לחשיבות תפקיד פעיל שלהם בטיפול דרך הפחתת מתחים , שינה ופעילות גופנית.
טיפול תרופתי יינתן בהתאם לתסמינים הנלווים לכאב. בכל החולים יש מקום לניסיון טיפול בתרופות טריציקליות במינון נמוך, דוגמת Cyclobenzapine, Amitriptyline או Nortriptyline. תרופה ממשפחת SNRI תינתן כתוספת בחולים הסובלים גם מדיכאון או עייפות, בעוד שבנוכחות חרדה או הפרעות שינה צפויה תגובה טובה יותר לטיפול ב-Gabapentin.
טיפול מוצלח עשוי לדרוש טיפול משולב במספר תרופות, כאשר ניתן לשלב תרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Antiinflammatory Drugs) עם אקמול לטיפול בגורמים היקפיים המעוררים כאב, אך ניתן להימנע מטיפול באופיואידים.
JAMA. 2014;311:1547-1555
לידיעה במדסקייפ