חוקרים מדווחים כי תת-קבוצה של חולים הסובלים מפיברומיאלגיה חמורה הגיבה לטיפול באמצעות pramipexole, אגוניסט ל-dopamine 3 receptor, ונתקבלו בהם שיפורים מובהקים סטטיסטית מבחינת הכאב, העייפות ויכולת התיפקוד. אחד החוקרים, ד"ר Holman, מסביר בראיון כי יתכן שקבוצת תרופות זו תשנה את דרך הטיפול במחלה ואת ההכרה בחשיבות הדופמין בתהליך הפתוגנזה של המחלה.
החוקרים בדקו את השפעות ה-pramipexole במסגרת מחקר אקראי וכפול סמיות שארך 14 שבועות והשתתפו בו 40 חולי פיברומיאלגיה. רוב הנבדקים היו נשים ממוצא לבן, יותר ממחציתם קיבלו טיפול נרקוטי וכשליש מהם איבדו את היכולת לתפקד בגלל המחלה. ד"ר Holman מציין כי ייחודו של המחקר נובע מהשתתפות החולים הסובלים מהמצב החמור ביותר של המחלה.
בהשוואה לחולים בקבוצת הפלצבו, נתקבלו בחולים שקיבלו pramipexole ירידות מובהקות סטטיסטית בשיעור הכאב, וב-42% מהחולים בקבוצת ה-pramipexole התקבלה ירידה בשיעור של 50% לפחות בשיעור הכאבים, בהשוואה ל-14% בלבד בקבוצת הפלצבו.
ד"ר Holman מסביר כי מדובר בשיעור התגובה הגדול ביותר שנתקבל עד כה במסגרת הניסיונות לטפל בפירומיאלגיה באמצעות טיפול תרופתי יחיד. הוא מציין כי שיעורי התגובה שהתקבלו עד כה עומדים על ערכים של 29% עבור pregabalin, של 36% עבור milnacipran, ושל 30% עבור duloxetine.
בנוסף מצוין כי בחולים שטופלו באמצעות pramipexole הופיעו שיפורים גם בדרוג הכולל ב-Fibromyalgia Impact Questionnaire, בסקאלת שיפור ברמת הכאב, ובדירוגי התיפקוד, העייפות והדרוג הכללי של ה-Multidimensional Health Assessment Questionnaire.
תופעות הלוואי של הטיפול כללו אובדן משקל ועליה בתחושת החרדה בקבוצת ה-pramipexole ועליה במשקל בקבוצת הפלצבו.
ד"ר Holman מסכם כי המסר החשוב ביותר העולה מהמחקר הינו שניתן לטפל אפילו במקרים הקשים של המחלה וכי כמו ברוב ההפרעות המורכבות, לא ניתן לצפות לפתרונות פשוטים ויש להתאים בזהירות את מינוני התרופות היעילות לקבלת תוצאה מיטבית. כיום מתכננת הקבוצת מחקר המשך רב-מרכזי.
לידיעה במסקייפ
Arthritis Rheum 2005;52:2495-2505.