מאת ד"ר עמית עקירוב
מאמר שפורסם בכתב העת Lancet Diabetes and Endocrinology מדווחים חוקרים על נתונים ממחקר ההארכה בתווית-פתוחה של מחקר ה- FREEDOM אשר ממנו עולה כי אין סיכון מוגבר לתופעות לוואי עם שבע שנים נוספות של טיפול תרופתי ב Denosumab - (פרוליה) (עשר שנות טיפול סה"כ).
יעד המחקר הראשוני היה (PRIMARY ENDPOINT ) לבדוק את הבטיחות של פרוליה לאורך כל 10 שנות במחקר.
יעד המחקר המשני ( SECONDARY ENDPOINT ) היה לבדוק את שיעור השברים ואת ה- BMD לאורך 10 שנים.
מחקר ה FREEDOM-ב והשתתפו כ- 7808 נשים פוסט מנופאוזליות ארך כ- 3 שנים וכלל שתי זרועות , זרוע הטיפול שקיבלה פרוליה וזרוע הפלצבו. בתום המחקר המשתתפות יכלו לבחור אם לקחת חלק במחקר הארכה (Extention ) בן שבע שנים נוספות עם פרוליה (קבוצת ההארכה השלימה 10 שנות מחקר עם פרוליה).
כמו כן לקבוצת הפלצבו במחקר הפרידום הוצע לאחר שלוש שנים לעבור לטיפול בפרוליה (קבוצת CROSS (OVER . בסה"כ כ- 4550 נשים נכנסו למחקר ההארכה וכ- 2626 נשים סיימו אותו.
החוקרים בחנו את נתוני הבטיחות והיעילות בקרב אותם נשים שסיימו את מחקר הפרידום אקסטנשין (1343 נשים בקבוצת ההארכה ו-1283 בקבוצת ה CROSS OVER )
השיעורים המתוקנים לחשיפה של אירועים חריגים בכל שנה צנחו מ-165.3 ל-95.9 אירועים ל-100 שנות מטופלת, בעוד ששיעור האירועים החריגים החמורים נע בין 11.5 ל-14.4 אירועים ל-100 שנות מטופלת.
חולה אחת בכל קבוצה אובחנה עם שבר ירך לא-טיפוסי, כאשר שבע נשים בקבוצת טיפול ארוך הטווח ושש נשים בקבוצת ה CROSS OVER פיתחו אוסטיאונקרוזיס של עצם הלסת לאורך התקופה של עשר השנים. שיעורי שברים חדשים בחוליות ושברים לא-חולייתיים נותרו דומים ונמוכים לאורך כל 10 שנות המחקר.
מאחר ובשלב ההארכה לא הייתה קבוצת פלסבו, החוקרים התבססו על סימולציה להערכת צפי שיעורי שברים במידה ונשים שטופלו בפרוליה היו מטופלות בפלסבו במהלך תקופת ההארכה. מהערכה זו עלה כי שיעורי השברים היו גם כן נמוכים יותר מהצפוי בעקבות נטילה ארוכת-טווח של טיפול דמה.
בנשים תחת טיפול ארוך-טווח תועדה עליה בצפיפות העצם בהשוואה למדדים בתחילת המחקר שהייתה בהיקף של 21.7% בעמוד השדרה המותני, 9.2% בכלל ירך, 9.0% בצוואר הירך ו-2.7% בשליש הרדיוס. בנשים שחצו לטיפול בפרוליה צפיפות העצם עלתה ב-16.5%, 7.4%, 7.1% ו-2.3%, בהתאמה, בהשוואה למדדי צפיפות העצם בתחילת שלב ההארכה של המחקר.
מהממצאים עולה עוד כי תתכן עליה במקרי אוסטיאונקרוזיס של עצם הלסת עם עליה במשך הטיפול. עם זאת, החוקרים מציינים כי הסיכון האבסולוטי היה נמוך, עם היארעות מתוקנת לחשיפה של 5.2 ל-10,000 שנות מטופל לאורך תקופת המחקר.
על-בסיס ממצאים אלו, החוקרים מציעים לשקול הפסקת התרופה בנשים שפיתחו בעיות שיניים חמורות. אך בנשים בהן הופסק הטיפול בפרוליה יש מקום לטיפול חליםי, מאחר והפסקת הטיפול עשויה להוביל לאובדן עצם מהיר וסיכון מוגבר לשברי חוליות.
לסיכום, טיפול בפרוליה של עד 10 שנים היה קשור בשיעור נמוך של תופעות לוואי, שיעור שברים נמוך בהשוואה לזה שבמחקר המקור (שארך כ-3 שנים) עם עלייה מתמדת ב- BMD ללא פלטו תרפויאטי.
Lancet Diabetes Endocrinol 2017
לידיעה במדסקייפ