מאת ד"ר עמית עקירוב
הסיכון לזיהומים חמורים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, המטופלים במעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) דומה לסיכון בחולים המקבלים טיפולים ביולוגיים אחרים, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העתArthritis Care & Research.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שטופלו במעכב TNF שני או שקיבלו טיפול ביולוגי אחר, בין השנים 1998-2011.
הסיבה בגינה בחרו החוקרים חולים שהחלו טיפול במעכב TNF שני הייתה להימנע מערפלנים, מאחר וחולים שנכשלו בטיפול ראשון מסוג זה עשויים לסבול ממחלה חמורה יותר וסיכון מוגבר לזיהום. כמו כן, רק שלושת מעכבי TNF הראשונים בשוק (שהם Etanercept Infliximab , ו- Adalimumab ) נכללו לאור שימוש מוגבל בתכשירים חדשים יותר במסגרת תקופת המחקר.
הסקירה כללה 3,152 משתתפים ו-4,158 טיפולים ביולוגיים, כאשר ב-3,111 מקרים מדובר היה בהתחלת טיפול במעכבי TNF. עוד תועדו 596 מקרים בהם הותחל טיפול ב-Rituximab ו-451 מקרים בהם הותחל טיפול ב-abatacept .
עם חציון מעקב של מעט למעלה משנה, תועדו 165 אשפוזים עקב זיהומים חיידקיים. אלו כללו בעיקר דלקת ריאות (37%), זיהומי רקמה רכה/צלוליטיס (22%) וזיהומים בדרכי השתן (9%). חציון הזמן תחת הטיפול לפני התפתחות זיהום עמד על 250 ימים עם מעכבי TNF, 195 ימים עם Rituximab ו-251 ימים עם Abatacept.
בהשוואה ל-Etanercept (אנברל), יחס הסיכון המתוקן לזיהומים חיידקיים, שדרשו אשפוז, עמד על 1.1 עם Abatacept ו-1.4 עםRituximab . לא תוארו הבדלים מובהקים בשיעור הזיהומים החמורים בין Adalimumab ובין Etanercept (יחס סיכון של 1.4 ברווח בר סמך של בין 0.9-2.2 ), אך עם Infliximab תועדו שיעורי גבוהים יותר משמעותית (יחס סיכון של פי 2.3 מול Etanercept ברווח בר סמך בין 1.3-4.0).
גורמי סיכון לזיהומים חיידקיים חמורים כללו גיל בין 50-70 שנים (יחס סיכון של 2.8), גיל מעל 70 שנים (יחס סיכון של 2.7), מחלת ריאות חסימתית כרונית (יחס סיכון של 1.8) ומינון פרדניזון של מעל 7.5 מ"ג ליום (יחס סיכון של 1.8).
מדדי דלקת מוגברים לוו בסיכון מוגבר לזיהומים חיידקיים. בחולים ברבעון השלישי של מדדי שקיעת דם (22-42 מ"מ לשעה) תועד יחס סיכון של 1.9, בעוד שבאלו ברבעון העליון (מעל 42 מ"מ לשעה) תועד יחס סיכון של 4.1.
הסיכון היה גבוה יותר באלו ברבעון העליון של מדדי CRP (מעל 1.8 מ"ג לד"ל), עם יחס סיכון של 2.3.
כמו כן, תועדה מגמת סיכון מוגבר עם מדד מסת גוף נמוך (מתחת ל-20 ק"ג למטר בריבוע), עם יחס סיכון של 1.9.
לא תואר קשר בין הסיכון לזיהום ובין נוכחות RF (Rheumatoid Factor) או נוגדנים כנגד CCP (Anti-Cyclic Citrullinated Peptide).
החוקרים מסכמים כי בהערכת הסיכון לאשפוז עקב זיהום על-רקע טיפול ביולוגי יש לקחת בחשבון מאפיינים אחרים המעלים את הסיכון לזיהום (דוגמת טיפול בגלוקוקורטיקואידים ומינון הטיפול, כמו גם מחלות רקע), ולשקול זאת כאשר בוחנים את פרופיל הבטיחות של טיפול ביולוגי ספציפי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שלא הגיבו לטיפול במעכב TNF בעת בחירת הטיפול החדש.
Arthritis Care Res 2014; 66: 990-997