מחקר חדש מראה, כי בחולים רבים עם GERD (gastroesophageal reflux disease), ניתוח לפרוסקופי לטיפול בריפלוקס מספק שיפור ארוך טווח והחלמה של התסמינים. ממצאי המחקר מראים בנוסף, כי תהיה אפשרות לזהות את המועמדים לניתוח שייהנו מתועלות ארוכות טווח.
החוקרים מציינים, כי בטווח הקצר ניתוח לפרוסקופי נמצא כמספק שליטה מצוינת בתסמיני GERD ב-85%-95% מהחולים. עם זאת, ממצאים משני מחקרים חדשים ארוכי טווח בחולים ללא סלקציה הראו כי התוצאות הטובות המוקדמות נעלמות עם הזמן.
לדברי החוקרים, מעט מאוד מחקרים בדקו את התוצאות ארוכות הטווח של ניתוח לפרוסקופי, אך אף אחד לא בדק את הפקטורים הטרום ניתוחיים שעשויים לזהות חולים בעלי סיכוי לחוות שיפור ממושך לאחר הניתוח.
בין ספטמבר 1993 וספטמבר 1999, סך של 441 חולים עברו ניתוח לפרוסקופי ראשוני לטיפול ב-GERD במרכז המצוי באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. חולים שטופלו בשל בקע פרא-אזופגיאלי או חולים שעברו הליך קודם שנכשל כנגד ריפלוקס לא נכללו באנליזה.
בשנת 2004, החוקרים הצליחו לאתר 288 (65%) מהחולים לשם מעקב. תקופת המעקב החציונית הייתה 69 חודשים.
על-פי הדיווח, צרבת, שהייתה קיימת כמעט בכל החולים, השתפרה עם הניתוח הלפרוסקופי ב-90% מהחולים ונעלמה לחלוטין ב-67%. רגורגיטציה, התסמין השכיח הבא, השתפרה ב-92% וחלפה ב-70%. דיספאגיה השתפרה אף היא והחלימה במרבית החולים.
שיפור בשיעול ובצרידות צוין ב-69% מהחולים. מרבית החולים, עם זאת, לא חוו החלמה של תסמינים אלה.
בניתוח רב משתני, נמצא כי גיל צעיר, מין זכר, והיעדר דיספאגיה היו מנבאים מובהקים להחלמת התסמינים בטווח הארוך.
עם זאת, מציינים החוקרים, צוינו מספר תופעות לוואי לאחר הניתוח. 2% מהחולים פיתחו דיספאגיה חדשה, 11% פיתחו שלשול חדש או החמירו שלשול קיים, ו-9% חוו שיהוקים. בנוסף, אחוז ניכר מהחולים המשיך לקחת תרופות נוגדות חומציות (41%) או מעכבי משאבת פרוטונים (23%), ומספר חולים אף נזקקו לניתוח חוזר (3%).
מסקנת החוקרים הייתה, כי ניתוח לפרוסקופי צריך להילקח בחשבון כאופציה מצוינת מבין הכלים המשמשים את הרופא לטיפול ב-GERD חמור.
בהערת מערכת, הכותב מסכים עם מסקנה זאת, אך מדגיש כי על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר, הניתוח צריך להתבצע במרכזים אקדמאים למצוינות או בבתי חולים בקהילה עם מנתחים מנוסים וגסטרואנטרולוגים המתמחים בכך. ניתוחים חוזרים הינם מאתגרים וצריכים להיות מוגבלים למרכזים עם שיעורי הצלחה גבוהים.
Am J Gastroenterol 2008;103:280-287
לידיעה במדסקייפ