שימוש באסטרוגן לאחר מנואפוזה מעלה במידה קלה את ההיארעות של GER (gastroesophageal reflux) תסמיני במשך שנה. האפקט של טיפול הורמונאלי מטשטש על ידי האפקט של השמנה, שמכפיל את הסיכון להופעת ריפלוקס בהשוואה למשקל תקין.
החוקרים ניתחו קשרים בין טיפול הורמונאלי, השמנה והיארעות והתקדמות של GER סימפטומטי ביותר מ-27,000 נשים פוסט מנופאוזליות במשך שנה.
נשים, שעברו כריתת רחם, חולקו רנדומאלית לקבל equine estrogens מצומד במינון של 0.625 mg ליום או פלצבו, בעוד שנשים עם רחם תקין, חולקו רנדומאלית לקבל estrogen ו- progestin (equine estrogens מצומד במינון של 0.625 mg ו- medroxyprogesterone acetate במינון של 2.5 mg ליום) או פלצבו.
לנשים ללא רחם, שלקחו אסטרוגן, הייתה היארעות גבוהה יותר של ריפלוקס בדרגה בינונית-קשה, שהוגדרה כסימפטומים שהפריעו או מנעו השתתפות בפעילויות רגילות (4.2% בקבוצת האסטרוגן לעומת 3.1% בקבוצת הפלצבו). לאחר תקנון לשינוי בהיקף המותניים לאחר שנה, אסטרוגן היה קשור עם סיכון מוצלב של 1.41 עבור התפתחות ריפלוקס סימפטומטי.
בקבוצת האסטרוגון בשילוב עם progestin, הטיפול לא השפיע על הופעת ריפלוקס בהשוואה לפלצבו.
אף משטר של טיפול באסטרוגן לא השפיע על חומרת סימפטומים קיימים.
החוקרים מצאו עדות לקשר משמעותי בין השמנה בנקודת ההתחלה ובין הופעת ריפלוקס. נשים בקטגוריות ה-BMI, היקף המותניים ויחס מותניים-ירך הגבוהות יותר היו בעלות סיכון כפול בהשוואה לנשים במשקל תקין.
בקרב נשים עם ריפלוקס בנקודת ההתחלה, ירידה ניכרת במשקל במהלך תקופת המחקר העלתה משמעותית את הסבירות, שסימפטומים ישתפרו.
לסיכום, טיפול באסטרוגן בלבד עשוי להעלות קלות את ההיארעות של GER, שליטה במשקל היא גישה יעילה למניעת ריפלוקס ולשיפור סימפטומים קיימים.
Gastroenterology 2008;135:72-81