חדשות

ל-Esomeprazole ולניתוח אנטי-ריפלוקס לפרוסקופי יש יעילות דומה כטיפול ב-GERD (מתוך Gut)

21/09/2008

ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Gut, עולה כי Esomeprazole יעיל במידה שווה לניתוח אנטי ריפלוקס לפרוסקופי (LARS) בטיפול במטופלים הסובלים מ-GERD                            (gastroesophageal reflux disease) כרוני.

 

לאור העלייה ביעילות של טיפול תרופתי מודרני כטיפול ב-GERD, יש צורך בהשוואה ישירה של הטיפול התרופתי ו-LARS. החוקרים דיווחו על תוצאות מוקדמות (לתקופה של 3 שנים) של מחקר רנדומאלי, שהשווה יעילות ובטיחות של LARS ו- esomeprazole.

 

מחקר LOTUS (Long-Term Usage of Acid Suppression Versus Antireflux Surgery) הנוכחי התנהל ב-11 מדינות באירופה. הפרוטוקול הסטנדרטי ל-LARS כלל פונדופליקציה כוללת ותיקון הסרעפת. הטיפול התרופתי כלל esomeprazole במינון של 20 mg פעם ביום ובמידה והתרופה לא השיגה שליטה מלאה בסימפטומים, המינון הועלה ל-40 mg פעם ביום ולאחר מכן ל-20 mg פעמיים ביום. משתנה המחקר העיקרי היה זמן עד לכישלון הטיפול, שנקבע באמצעות אנליזת Kaplan-Meier והוגדר כהישנות תסמינית, שדרשה טיפול נוסף מעבר לפרוטוקול המחקר.

 

מתוך 544 מטופלים, שחולקו רנדומאלית, 288 עברו LARS ו-266 קיבלו esomeprazole. שתי קבוצות המחקר הותאמו היטב. שני הטיפולים היו קשורים עם פרופורציות דומות של מטופלים, שהשיגו רמיסיה לאחר 3 שנים : 90% בקבוצת LARS לעומת 93% בקבוצת esomeprazole עבור אוכלוסיית intent-to-treat (P = .25, 90% לעומת 95% פר פרוטוקול). למרות שלא היו סיבוכים גדולים בלתי צפויים לאחר הניתוח, תלונות לאחר פונדופליקציה נשארו בעיה לאחר LARS. Esomeprazole נסבל היטב.

 

דרגת השליטה בריפלוקס הייתה טובה יותר בקבוצת הניתוח בהשוואה לטיפול תרופתי ארוך טווח. ממצא זה אוזן על ידי מטופלים בקבוצת הניתוח, שחוו קצת יותר סימפטומים במערכת העיכול הקשורים לפוסט פונדופליקציה, כגון כאב בטן ועוד.

 

החוקרים מסכמים ואומרים כי במהלך 3 השנים הראשונות של מחקר ארוך הטווח הנוכחי, לניתוח אנטי רילפוקס לפרוסקופי ולטיפול ב- esomeprazole הייתה יעילות דומה. שני טיפולים אלה נסבלו היטב וסיפקו שליטה יעילה ב-GERD. במשתתפי המחקר הנוכחי, טיפול תרופתי או ניתוח באיכות טובה השיגו סטנדרטים מאוד גבוהים של תוצאות טיפוליות.

 

 

Gut. 2008;57:1207-1213

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני