מאת ד"ר עמית עקירוב
ממחקר קטן, שתוצאותיו פורסמו ב-Gastroenterology, עולה כי Lesogaberan מביא לשיפור תפקוד הסוגר התחתון של הוושט, כאשר ניתן כתוספת טיפול לחולים הממשיכים לסבול מתסמיני ריפלוקס למרות טיפול בתרופות ממשפחת PPI (Proton Pump Inhibitors).
מתוצאות המחקר עולה כי Lesogaberan, אגוניסט לקולטן ל-GABA-B (Gamma-Aminobutyric Acid type B) הביא לירידה במספר אירועי ריפלוקס, בהשוואה לפלסבו, וכי הטיפול נסבל היטב.
הטיפול התרופתי הביא בנוסף לירידה במספר הרפיות זמניות של הסוגר התחתון של הוושט, בהשוואה לפלסבו. הסברה היא כי להרפיות אלו תפקיד מרכזי בריפלוקס.
החוקרים מסבירים כי זהו המחקר הראשון שבחן את השפעות Lesogaberan על התסמינים והתפקוד של הסוגר התחתון של הוושט בחולים עם GERD (Gastroesophageal Reflux Disease) שלא הגיבו לטיפול ב-PPI.
החוקרים מדווחים כי ב-21 החולים שטופלו בתרופה, השיפור הסימפטומטי לא היה מובהק סטטיסטית. עם זאת, במחקר שטרם פורסם וכלל 200 חולים תועדה ירידה מובהקת בתסמיני ריפלוקס עם Lesogaberan, בהשוואה לפלסבו. המחקר הגדול הוגש לפרסום. עם זאת, עדיין נדרשת עבודה בנושא, בטרם ניתן יהיה להמליץ על אישור Lesogaberan.
המחקר הנוכחי כלל 27 חולים (בגיל ממוצע של 52 שנים), כאשר 21 מהם נכללו בניתוח להערכת התועלת של הטיפול. בתחילת המחקר, קרוב למחצית מהחולים סבלו מתסמיני ריפלוקס יומיים, למרות טיפול בתרופות ממשפחת PPI למשך שישה שבועות, לפחות.
במשך יומיים, המשתתפים טופלו ב- Lesogaberan במינון 65 מ"ג, או פלסבו, שניתנו בבוקר ובערב היום הראשון ובבוקר של היום השני, בנוסף לטיפול הרגיל ב-PPI. לאחר 5-8 ימים ללא-טיפול, הם חצו לקבוצת הטיפול השנייה.
המשתתפים אכלו ארוחה סטנדרטית בתוך שעה מנטילת המינון האחרון של Lesogaberan או פלסבו. החוקרים העריכו הרפיה זמנית של הסוגר התחתון של הוושט באמצעות שילוב מנומטריה וניטור רמות pH במהלך שלוש השעות שלאחר ארוחה זו.
מאחר שהשפעת Lesogaberan על מספר אירועי ריפלוקס (ירידה של 47%) הייתה גדולה יותר מהשפעתו על הרפיה זמנית של סוגר הוושט התחתון (ירידה של 25% בממוצע הגיאומטרי), החוקרים מעלים את האפשרות כי Lesogaberan מונע ריפלוקס ביותר ממנגנון יחיד.
Gastroenterology 2010
לידיעה במדסקייפ